בקשה בבקשה, בפאנלים באולפנים, ברשתות החברתיות ובציוצים, בכנסת בוועדות ובנאומים ובקבינט המלחמה, בלהט הדיונים, אל תשתמשו כהוכחה לצדקתכם בחיילים המתים.
אל תגידו "רואים? חייבים הכרעה". ואל תאמרו "זו ההוכחה שהגיע הזמן לסיים את המלחמה". ואל תוכיחו בתרועת ניצחון שחסרים לוחמים, אחרת היה נמנע האסון. ואל תבקרו בלהט את שיטות הלחימה ותפיסת הביטחון.
ואל תגידו, לפחות לא היום, שצריך...שעכשיו...שהגיע הזמן...שהזהרנו מזמן...(ולעולם לעולם אל תעזו לומר "נפלו למען פוליטיקה ולשווא").
פשוט קחו לכם רגע, או יום, או שנה. הביטו בשקט ביפים האלה, בתמונה. חישבו על העובדה המופלאה, שבלי קשר לנקיטת עמדה ודעה, הם היו מוכנים למות בשבילךְ ובשבילךָ. וכששמעו בקשר שחיילים עלו על מטענים, כוחות החילוץ דהרו לשם להציל חיים, וספגו אש והמשיכו בחירוק שיניים בפינויים. ולא בדקו לאיזה מגזר הם משתייכים ואם הם שייכים ל"חילונים" או ל"חרדים" ומה דעתם על המצב ומה בדיוק הם חושבים.
הקשר הלא מותנה הזה הוא סלע קיומנו. הוא חזק ואיתן יותר מכל משוגותינו. הוא הסוד לעוצמתינו והוא האור והטוב שבחיינו.
נכאב יחד. נתנחם יחד. ונקום יחד.