לאחר כיבוש יהודה וחורבן ירושלים על ידי נבוכדנצר מלך בבל, החליטו הבבלים להגלות את מרבית היהודים שנשארו לבבל, ולהשאיר רק בודדים תחת הנהגתו של גדליהו בן אחיקם.
משימת ההגליה הוטלה על נבוזראדן רב טבחים, שר צבאו של נבוכדנצר. הוא ריכז את היהודים המיועדים להגליה בעיר רמה. זו העיר רמאללה של היום. משמעות השם בערבית הוא: רמת האל. הערבים גם כותבים אותה בערבית בשתי מילים - ראם אללה. עיר זו היתה בנחלת בנימין ובתקופת פילוג המלוכה ישבה על קו הגבול בין יהודה לישראל. לפיכך עברה מיד ליד בין שתי הממלכות הללו. עכשיו כאשר שתיהן נכבשו על ידי הבבלים רוכזו שם היהודים המיועדים להגליה (ירמיה פרק ט').
הבבלים ידעו שירמיהו הנביא הטיף לכניעה לבבל. לכן נבוזראדן רב טבחים מציע לירמיהו שתי אפשרויות: או ללכת איתו לבבל, והוא ידאג לו שם אישית, או להשאר בארץ. ירמיהו בוחר להשאר בארץ. נבוזראדן רב טבחים נותן לו צידה לדרך ומתנות, ומשלח אותו.
אבל, לפני שירמיהו עוזב את מחנה הגולים הוא משאיר להם נבואת נחמה (ירמיהו לא, טו-יז).
כה אמר ה': קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה': מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ה', ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה, ושבו בנים לגבולם.
חוקרים שונים הוטרדו בשאלה: אם קבר רחל נמצא בעיר בית לחם שבנחלת יהודה כפי שמקובל היום, כיצד נשמע קולה של רחל בעיר רמה שבצפון נחלת בנימין?
בגלל שאלה זו, ושאלות נוספות, הוצע לאתר את קבר רחל בנחלת שבט בנימין בנה. במקום הנקרא היום בערבית "קובור בני איסראיל". האתר נמצא קצת דרומה מהישוב גבע בנימין. ישוב זה היה בירתו של שאול מלך ישראל הראשון, שהיה משבט בנימין. כמו כן האתר סמוך לנחל פרת.
כך או אחרת, כדאי לציין שגם מקום זה רחוק למדי מהעיר רמה. מרחק גדול שאינו מאפשר תקשורת צעקות משם אל העיר. כך שממילא ברור שדברי הנביא הם דימוי. לא מציאות פיזית כל שהיא.
בדורות האחרונים, עם שיבת עם ישראל לארצו פסוק זה הפך להיות שיר.
באתר "שירה עובדת", שמטרתו קידום ושימור זמר ההתיישבות העובדת, ובאתר "זמרשת" נמצאים שורה של ביצועים לשיר זה. למשל, של מקהלת קיבוץ איילת השחר, של מקהלת קיבוץ משמרות, של עזריה אלון, ועוד.
המאפיין את כולם הוא, שכולם השמיטו מהשיר את שם ה'. כלומר ירמיהו מדבר בשם ה'. פעמיים בפסוקים הקצרים הללו ירמיהו אומר "כה אמר ה'", ופעמיים ירמיהו אומר: "נאום ה'". אבל ל"כה אמר ה'" ול"נאום ה'" אין זכר בביצועים של עידן הקיבוצים.
אין זה מקרה כמובן. בדור ההוא שרו את שירו של אהרון זאב - נס לא קרה לנו, פח שמן לא מצאנו, בסלע חצבנו עד דם ויהי אור. לפיכך גם השיר על בסיס הפסוק עבר חילון. שם ה' הוסר ממנו. יש לציין שגם בביצועים מהשנים האחרונות של משוררים דתיים וחרדים (למשל פרחי לונדון, חיים בנט, ועוד) לא החזירו את דבר ה' אל השיר.
מי שהחזיר את דבר ה' אל השיר הוא הפזמונאי (החילוני דווקא) אריק לביא בשירו "שוב לא נלך רחל". הידוע גם בשם "ראי רחל ראי" בגלל הפזמון החוזר של השיר.
ראי אבק דרכים עולה מעיר שלם
ורכב הברזל שועט אל מול עירך
ועם שלם מביט, מביט בך כחולם
כנפי פלדה חגות, חגות מעל קברך
ראי רחל, ראי
ראי ריבון עולם
ראי רחל, ראי
הם שבו אל גבולם
ראי רוחות אייר נושאות טורי פלדה
גם בנימין עמנו פה, וגם יוסף
כוכב בית לחם מנצנץ ברעדה
גם החלוץ עמנו וגם המאסף
ראי רחל, ראי...
מנעי קולך רחל, מנעי קולך מבכי
כולנו פה, רחל, עם התרמיל על שכם
שוב לא נלך רחל, ואת שוב לא תלכי
שוב לא נלך רחל מני שדמות בית לחם
ראי רחל, ראי...
המשורר מתכתב בשירו עם הפסוק. מזכיר לרחל שריבון עולם עמד בהבטחתו. הבנים בנימין ויוסף חזרו לנחלתם. ומבטיחים לאמם: שוב לא נלך רחל.
אבל, בהסכמי אוסלו נמסרו העיר רמה ונחלתה לבני ישמעאל. מאז מהדהדת בהרי בנימין קול זעקה איומה, קול זעקת הבגידה. קול זעקתה של האם שה' עמד בהבטחתו אבל בניה בגדו בה ומסרו את אמם לאויביה. ההבטחה "שוב לא נלך רחל" הופרה. בצורה מחרידה ונוראה. העיר רמה שבה וניתנה ביד אויב.
הבנים השומעים את קול זעקת האימים של אימם הנבגדת המהדהדת בין הרי בנימין, השומעים את זעקת האימים הגולשת ויורדת אל עמקי בנימין, הם נערי הגבעות. הם אלו שלא אוטמים את אוזניהם, הם אלו שלא מקשים את ליבם, לזעקת אימם.
הגיע המועד שנפתח את אוזנינו ואת ליבנו, כמו בני הקיבוצים בימים הראשונים של שיבת ציון, לזעקת האם אל בניה.
הכותב הוא סופר סת"ם, ובעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת אריאל.
לתגובות: [email protected]