ד"ר איציק פס, תושב חברון ואביה של שלהבת פס הי"ד, מפרסם בימים אלו ספר מחקר חדש בשם "מורדים במלכות - אלימות פוליטית יהודית בעשור הראשון".
הספר עוסק באירועי אלימות פוליטית בקרב החברה היהודית בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל, ומציג את האופן שבו קבוצות שונות ניסו לעצב את זהותה של המדינה הצעירה על פי אידיאולוגיות קיצוניות, תוך התנגדות למדיניות הממשלה.
בראיון לערוץ 7 מסביר ד"ר פס כי הבולטים ביותר בגל האלימות הפוליטית היו יוצאי מחתרת לח"י, ובראשם ד"ר ישראל אלדד - מי שכיהן כאידיאולוג המרכזי של הארגון. "עבור אלדד, הקמת מדינת ישראל לא הייתה היעד - אלא רק אמצעי להקמת מלכות ישראל," מסביר פס. "הוא הבחין בין 'מדינה' כ'כלי' לבין 'מלכות' כמהות: אימפריה יהודית מהפרת עד הנילוס, שתאפשר לעם ישראל לממש את ייעודו הרוחני והתרבותי. כשהמדינה לא קידמה את חזונו, הוא ראה בכך בגידה - שהובילה לאידיאולוגיה של אי-ציות לחוק ולמשטר הדמוקרטי".
התחושות הקשות התבטאו, בין היתר, בשירו של אורי צבי גרינברג, אביו הרוחני של אלדד: "בה' באייר המשיח עמד על הפתח - והרוכלים גירשו אותו". "הרוכלים", לדברי פס, הם אלגוריה למנהיגי היישוב היהודי שדחו בעיני אלדד את רעיון הגאולה.
לדבריו, מערכת הביטחון באותם ימים זיהתה את פעילותו של אלדד כסכנה. "הדואר שלו נפתח, צוטטו שיחותיו והוא הועמד למעקב מתמיד. כשהחל ללמד בתיכון בתל אביב - הופעל לחץ משירות הביטחון הכללי, אז 'הש.ב.', להביא לפיטוריו. הוא עתר לבג"ץ - וזכה, אך בפועל לא הוחזר לתפקידו".
סביב אלדד קמה קבוצה מחתרתית שפעלה בשם "מלכות ישראל", ובין פעולותיה - תקיפת מטרות ערביות וסובייטיות. הפעולה הידועה ביותר הייתה פיצוץ הצירות הסובייטית בתל אביב, שהביאה לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לברית המועצות. חברי הקבוצה נשפטו בבית דין צבאי על פי פקודת מניעת טרור - ללא זכות ערעור - ונדונו לעונשי מאסר כבדים. הם סירבו להכיר בסמכות בית המשפט. לאחר כמה שנים, קיבלו חנינה ביוזמת איסר הראל, ראש הש.ב., ושוחררו ביום העצמאות 1955.
הספר עוסק גם בקבוצות רדיקליות נוספות, ובהן "ברית הקנאים" החרדית, שלדברי פס נמנה בין ראשיה הרב מרדכי אליהו זצ"ל. תופעה נוספת שהוזכרה היא מחתרת כנענית, אנטי-דתית ואנטי-ציונית, שביצעה פעולות מחאה אלימות - בהן זריקת פצצה לביתו של שר התחבורה הדתי דוד צבי פנקס, פעולה שבוצעה בידי יוצאי לח"י עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר. הפצצה התפוצצה, אך השניים זוכו במשפט. "מתחת לפני השטח, היה קשר ושיתוף פעולה בין גורמים רדיקליים שונים, גם אם פעלו תחת אידיאולוגיות מנוגדות", מסביר פס.
היבט מרכזי נוסף בספר הוא תפקודו של שירות הביטחון הכללי (ש.ב.) בעשור הראשון למדינה. "הש.ב. היה גוף חשאי שלא הוכר רשמית עד לאחר רצח קסטנר ביוני 1957, אז בן-גוריון הודה לראשונה בכנסת על קיומו", מציין פס. "בפועל, הוא פעל כזרוע של מפא"י - עקב אחרי מתנגדי השלטון, גם חברי כנסת, אסף חומרים ואף שרף ארכיון בעת חילופי הנהגה. הוא לא היה גוף ממלכתי, אלא פוליטי".
הוא מביא דוגמה: "אחד ממנהיגי מפ"ם גילה מכשירי ציטוט במשרדו. קיימות עדויות לפעילות מודיעינית נרחבת נגד אזרחים ישראלים. במשך שנים סירב השב"כ לחשוף תיקים - גם כאלה שנוגעים לאירועים מלפני עשרות שנים. הסתרה זו מזינה תיאוריות קונספירציה שעדיין קיימות בציבור".
לסיכום מציין ד"ר פס: "מורדים במלכות מתאר את המפגש בין המחתרות היהודיות לבין זרועות הביטחון - השב"כ, המשטרה והפרקליטות - בזירות שונות: מחדרי החקירות, דרך בתי המשפט ועד לתאים בבתי הסוהר. אף שזהו ספר מחקרי המבוסס על חומר ארכיוני, הוא כתוב בצורה נגישה, ומופץ להורדה חופשית באינטרנט במסגרת שיתוף פעולה בין מוסד הרצל באוניברסיטת חיפה והמכון לחקר המחתרות באוניברסיטת בר-אילן".