העיתונאי הוותיק גדעון אלון מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על ספרו 'סופה עזה' שהוא מעין יומן מלחמה המלווה את המערכה בדרום מראשיתה.
כתיבת הספר אכן החלה בכתיבתו של יומן אותו כתב אלון בכל יום מימי המלחמה ובו סיפר על האירועים העיקריים שהתרחשו ביממה שחלפה לצד תזכורות מימיו שלו כחייל ברצועת עזה לפני לא מעט שנים כאיש מילואים.
"סיפרתי על הדברים מנקודת הראייה שלי ופרסמתי אותם רק בפייסבוק, שם יש לנו קבוצה של חבר'ה ששירתו איתי בצנחנים לפני שנות דור, ופתאום ראיתי שמה שאני מפרסם, 200-300 מילים בכל יום, מעוררים הרבה עניין. ראיתי זאת כאשר לקחתי יום או יומיים הפסקה ומיד פנו אליי ושאלו מה קורה ולמה לא פרסמתי יומן היום. הבנתי שהעניין צובר תאוצה והקפדתי לשבת בסוף כל יום עם עצמי אחרי שקראתי את העיתונים וראיתי את המראות בתקשורת, ולדווח על מה שהיה".
אלון מקדיש את ספרו לארבעת נכדיו שלחמו במלחמה. אחת מנכדותיו, סגן ש', אף מרואיינת שלא בשמה המלא בספר, ורק בסיומו של הריאיון ציין אלון שהרשה לעצמו לחבק ולנשק את המרואיינת שהיא נכדתו.
בשיחה אתו מציין אלון ממרום ניסיונו ארוך השנים את הקשר הבלתי נמנע, קשר שאותו עשו רבים, בין מחדל השבעה באוקטובר למחדל שקדם למלחמת יום כיפור. "כל כך הרבה שנים חלפו והמלחמות לא תמו", הוא אומר ומזכיר את שכתב בפרק הראשון בספר, תיארוך המלחמה הנוכחית שפרצה חמישים שנה ויום אחד אחרי מלחמת יום כיפור "שנוהלה נגד בסיסי צה"ל ולא היה עניין נגד אוכלוסייה אזרחית", הוא מציין את ההבדל המהותי בין המלחמה ההיא לזו הנוכחית בה פרצו אלפי המחבלים את הגדר אל תוך הישובים האזרחיים ושם רצחו אנסו וחטפו אנשים.
"הדמיון בין שתי המלחמות הוא שהן היו אירועים בלתי צפויים שפרצו בלי שמישהו שיער שזה יכול לקרות. אמרו אחרי מלחמת יום כיפור שיותר לעולם לא יפתיעו אותנו, והנה הפתיעו אותנו שוב", הוא אומר ומציין כי להערכתו לו המתקפה הייתה מרוכזת מאורגנת ומתואמת יותר עם חיזבאללה ואיראן המצב היה חמור הרבה יותר, עד כדי סיכון קיומי של ממש. "לא הייתה להם התבונה, ויש אומרים שאצה לסינוואר הדרך, אבל זה היה מזלנו, כי אחרת המצב היה חמור פי כמה".
בספר מתאר אלון פגישה עם גל הירש, האחראי על סוגיית החטופים, איתו נועד מספר פעמים והתרשם מאישיותו כ"אדם מאוד מעורב בעניין, אדם שמאוד אכפת לו, אבל הוא לא היה בקבוצה המצומצמת של מקבלי ההחלטות בקבינט ובדרגים אחרים. התרשמתי מהאישיות שלו שהוא מתוסכל. אחת השאלות ששאלתי אותו הייתה איך היית חש אם הבן שלך היה בן החטופים, והוא אמר לי שהוא היה מנהל כל מלחמה ומאבק כדי להביא לשחרורו".
עוד מספר אלון על תשובתו של גל הירש לטענות אודות הקשר הבלתי מספק של אנשיו עם משפחות החטופים והנכונות להיעתר לדרישות האויב על מנת להביא לשחרורם. הירש מצידו הבהיר שנעשים כל המאמצים האפשריים, אך לא ניתן לקבל כל דרישה וישנם קווים אדומים שלא ניתן לחצות כמו הדרישה לפינוי הרצועה או השארת חמאס לשלוט ברצועה.
על סוגיית סיום המלחמה אומר גדעון אלון כי הוא מקווה ומעריך שאכן הרגע הזה קרוב, גם משום שהנשיא האמריקאי לוחץ לכך על כל המעורבים בדבר, גם משום שאיראן ספגה מכה קשה וגם בשל דחיקת רגליו של החיזבאללה והסיכוי להסדר מדיני עם סוריה.
סד הזמנים דרש מגדעון אלון להשלים את כתיבת ועריכת הספר עוד לפני המערכה הישירה מול איראן ומשום כך הספר אינו מזכיר את הפרק ההרואי הזה בקורותיו של צה"ל. עם זאת הוא מציין כי הוא עוסק כעת בשחזור ימי 'עם כלביא' והדברים שהוא כותב כעת ייכללו במהדורה השנייה של הספר.
בסופו של הספר מוקדשים מספר עמודים למעין מילון הנותן לקורא מעט פרטי ידע על מונחים, מקומות ואישים שלקחו חלק משמעותי במלחמה, עבור קוראי הדורות הבאים שלא חוו את האירועים ולא הכירו את השמות בעצמם.
דברי ברכה על הספר כתב נשיא המדינה, יצחק הרצוג, אותו מכיר גדעון מזה שנים רבות ואף את אביו המנוח, הנשיא חיים הרצוג הכיר משנותיו כעיתונאי. בדברי הברכה מעיר הנשיא כי בעיניו מצא חן דווקא שמו הראשוני של הספר, זה שניתן לו בעודו טיוטה בלבד, 'איפה הייתם', אלא שבנו של גדעון המליץ לו על השם שנבחר. מאולפן ערוץ 7 יוצא גדעון הישר למשכן הנשיא על מנת למסור לו עותק מהספר.