בלעם הרשע בירך את עם ישראל בברכה הידועה: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט).
רבים רואים בכך אידיאל של התבדלות. כביכול מצווים עם ישראל לפרוש מן האומות ולא להתחשב בדעתן, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית.
ר' נפתלי צבי ברלין, הנצי"ב, בספרו העמק דבר, פירש זאת באופן הבא: "לא כדרך כל אומה ולשון כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן עם ישראל כשהוא לבדד. ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו ואין איש מתחרה עמו".
הנצי"ב סבר שבמילים אלה עם ישראל מצווים לבטא את התכונות המיוחדות להם ולא לחקות אומות אחרות. הווה אומר ייחודיות ולא התבדלות. ייחודיות דתית ותרבותית - כן. התבדלות פוליטית וכלכלית - לא.
התבדלות היא אסון. מדינות שבחרו בהתבדלות הגיעו לדלות כלכלית ותרבותית. למשל אלבניה, קובה וצפון־קוריאה. אלבניה וקובה בחרו לשוב למשפחת העמים, ואילו צפון־קוריאה נותרה בבדלנותה. בדלנות איננה מאפשרת ללמוד מאומות אחרות, איננה מאפשרת סחר חופשי והתמקדות ביתרונות היחסיים החיונית לשגשוג כלכלי, איננה מעודדת צמיחה אלא דלות ושקיעה בהתאבנות מדעית ותרבותית.
איננו רוצים בבדלנות, וזו איננה ברכתו של בלעם. אנו רוצים לשמור על ייחודנו הדתי והערכי. אבל יחד עם ייחודיות זו אנו רוצים להיות אור לגויים מכל בחינה שהיא - טכנולוגית, כלכלית ומעל הכול ערכית ומוסרית.
הכותב הוא פרופסור לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'