בני עם מיוסר אנחנו ומאז הופעתנו על במת ההיסטוריה סבלנו. סבלנו בבית ראשון, סבלנו בבית שני וסבלנו עוד יותר לאורך כל גלותנו המרה.
בחסדי שמיים נפלאים, שבנו אל ארץ קודשנו לפני כמה עשרות בשנים מכל קצווי תבל ומשפחת פרש המיוסרת ביניהם. והנה שהם נדרשים עוד להקריב את היקר מכל, אין קורבן גדול מזה. הלוא כל עמנו, וזה כבר אלפיים בשנים מעלה על נס את גדולת הסכמתו של יצחק אבינו, ע"ה, לעלות על גבי המזבח כדי לקיים את דבר ה'. מוכנות למסירות נפש גדולה שבאה לידי ביטוי מזהיר ומרומם, אף שממנה בסופו של דבר יירד בשלום.
עד כמה עצום הוא הקורבן של משה ניסים שחירף נפשו בעד עם ה' ובעד ארץ ה', במסירות נפש עילאית המאפיינת אותו ואת כל חיילינו בקו ראשון, והכל בתמיכת משפחתו החדורת אמונה ואהבה עמוקה לכל קודש בישראל. עדיין לא נבראו מילים המסוגלות לנחם ולו במעט, הורים הקוברים בן יקר, ומהיכן נוכל לשאוב ולו כוחות מועטים לתמוך בהם?!
דוד המלך עצמו, איש המלחמות למען עמנו, מלחמות בלתי פוסקות וקשוחות ביותר נגד כל אויבי עמנו, שגם הוא איבד בנים בקרב, הקדיש בראשית ספרו בספר תהילים שכולו מקור אמונה עמוקה בשם, מזמור שלם המוקדש לנסיבות קשות אלה. וכך נאמר בו: "לַמְנַצֵּחַ עַלְ-מוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד, אוֹדֶה ה' בְּכָל־לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל־נִפְלְאוֹתֶיךָ: אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן. בְּשׁוּב־אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ: כִּי־עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט".
משפחת פרש תבדל תבדל"א תעמוד בגבורה במבחן ובניסיון זה שאין כדוגמתו כי היא חדורת אמונה עמוקה שהובאה כולה מדברי דוד אלה. אבל השאלה הנוקבת העולה ומתעוררת בעוצמה אדירה למול סבל אינסופי זה של קבורת בן היא כמובן מדוע כל זה, והיכן הצריכה המצווה והשמירה על הערכים ללא היסוס לחורבן זה? וכה קשה היא הקושייה שרבותינו במדרשים על מזמור זה מעלים אותה בעוצמה. ביקש שלמה לעמוד על מתן שכרה של תורה, שנכתב : "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה".
אמר ליה הקדוש ברוך הוא, וכתוב: "טוב יושר דברי אמת, כבר כתבתי לך על ספרו של יושר. עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לו". ביקש לעמוד על מתן שכרם של מ' צדיקים, ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפר אמר וכל העניין מראה כתובך אשר צפנת לרעך". אמנם אין בדבריהם תשובה ישרה וברורה, אך יש בהם די כדי להבליט את השכר העצום של אלו שהקריבו את הקורבן הנשגב הזה- "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ". אין בהם הבהרת סיבותיה של ההשגחה ומשמעה בגלל שפיענוח סודותיה של ההשגחה שמור לעולם אחר, אבל ההבהרה של השכר העצום של אלה שאינם רק הרוגי מלכות, כפי שרבים אומרים, אלא הרבה מעליהם, שהרי הם קדושי עליון, מאחר והם הקריבו את כל חייהם למען כלל עמנו הקדוש, ומרצונם החופשי, לא בכפייה נגדה, וכל זה למען ארצנו הקדושה והכל בשם ה'.
היכן שאבו כל הצעירים האלה את אותם כוחות נפש של מסירת נפש עילאית, המאפשרת להם לחרף נפשם עבור כולנו? ובכן, נקודה אחת היא זו שהביאה את משפחת פרש לעזוב את צרפת ולבוא להשתקע בארצנו, ונקודה זו אינה שאיפה להגיע לארץ מקלט, אלא הם ומשפחותיהם חדורי הכרה ששיבת ציון היא הבטחה אלוהית נשגבה, שלשם הגשמתה התפללנו אלפי שנים, והיא הגשמת חזון העצמות היבשות החוזרות לתחייה באופן פלאי. היא משיחיות מתגשמת לעיני כל השונאים אותה, מתוך תוכנו ומחוצה לנו.
הם באו מעולם ומחינוך שהיה די להזכיר בו את שמה של ארץ ישראל, או סתם שמו של עם ה' כדי שמעומק הנשמה היהודית תתעורר להבה מרוממת את כל האדם, המזמינה אותו להגשים חלומות נבואיים עתיקי יומין. לא בריחה מאינקוויזיציה או מפוגרומים, אלא רצון התעלות לקודש העילאי הנשגב. בזכות הלהבה הזו אנו בטוחים שהקב"ה ייתן להם את הכוחות הנדרשים לעמוד בניסיון נורא זה.
משה נסים, הי"ד, אינו עוד איתם, אבל חי וקיים בצרור החיים את ה', ומשם מלמד זכות על העם הקדוש שלנו ועלייתו השמיימה המטהרת משפלותינו. מכל גיבורים וקדושים כאלה השאיר לנו דוד המלך עוד קינה כל כך אקטואלית, שאנו עומדים משתוממים בשומעם את תוכנה. וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר:יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים. כ אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם."
לאחר מילות הנחמה, איני רוצה עוד להידרש עוד, ואף לא שום אדם אחר לבוא ולהספיד את משפחת פרש הסובלת סבל כפול, לא רק באשר נפל הקורבן הנשגב הזה, אלא באשר הם כבר מגורשים מאותו שטח שבגלל הוויתור עליו הבן הקריב את החיים! שערורייה שאין כדוגמתה בהיסטוריית עמנו! אני מפנה מפה כתב אישום כלפי המנהיגים שלנו בכל הרמות כולן; להגיע למצב כזה שיהודים עולים מחוץ לארץ, שבים אחרי אלפיים שנה מגורשים מארץ הקודש, ואחר כך צריכים עוד להקריב את הבנים.
יותר מזה, יש לנו בעיה כעם, ואני מרשה להגיד את זה כבן פליטת אושוויץ; אנחנו חדורי תקווה, אבל תקווה שמסנוורת אותנו לעיתים, ולצערנו ישנם אנשים שמוכנים לנטוע תקווה ולהגיד שישנה תקווה אפילו כאשר אין תקווה. אינני אומר שכאן אין תקווה חס ושלום, הרי שכל התקוות הן פה, אלא מתכוון לכך שלפעמים יש סיטואציות שמביאות אותנו להחלטות גרועות, חלשות, כנועות, בגלל שאנחנו חושבים שהתקווה אומרת שצריך לנסות משהו אחר. לא נכון, ממש לא נכון! אין המלחמה הזאת מלחמה רגילה בין עמים, אלא בין עם ה' ובין המון טרוריסטי חסר כל אנושיות.
חיות שבטעות ביולוגית בלתי מובנת נראים בדמות אנוש. אנסים רוצחים שמעולם לא היו עם, אלא רוצחים שכל חייהם שפיכות דמים. ובכל זאת חסרי דעת שבתוכנו מתעקשים כבר 58 שנה, מאז 67 לראות בהם בעלי זכויות על אדמת קודשנו. ואותם המעוותים שבתוכנו, שחתמו על הסכמים מתועבים מתוך כפירה בה', בתורתו ובקדושת אדמת קודשנו, כשסירבו בעקשנות עיוורת להבין שאיננו שרויים במאבק גיאופוליטי, אלא במאבק מזרח תיכוני עתיק, שהיה תמיד נחלת האזור ויישאר נחלתו- מאבק אמוני, דתי קיצוני.
את העיוורון הזה פרי חינוך מערבי נוצרי שאינו מסוגל להבחין בהבדלים היסודיים בין פרט לכלל, שאת הכללים האמורים להנהיג עם אינם יכולים להיות זהים עם כללים המסדרים יחסים בין פרטים בתוכם, בין אזרחים של אותו עם, הוא זה שהביא עלינו את המלחמה הזאת! ועד עתה שורש כל רשעי לבן הזה, המתעקש להבדיל בין חפים מפשע ובין אנשי חמאס, הוא ההורג ומפיל חיילים כה רבים מכוחותינו הקדושים.
חיילינו, המפגינים מסירות נפש עילאית כבר כשנתיים בעזה, מוערכים אף יותר מכל אלו שתקפו באיראן מבלי לגרוע כהוא זה מזכויותיהם העצומות של האחרונים. אך הם שמבינים היטב מה שמנהיגים צבאיים ומדיניים לא מצליחים להבין: אנחנו במלחמת קיום מול אנשים בעלי אמונה פנאטית ג'יהאדיסטית שמקדשים את המוות כערך הנשגב והעליון, ואם אנחנו לא נבטא אמונה בצדקת דרכנו לא נוכל להם! הצעירים הללו הראו את הכוח העצום של האמונה בשם זה כשהם בקו ראשון.
הם מגנים עלינו ומקריבים עלינו. זכרם הוא נשגב שם כדוגמתו, וצריך להתפלל שהם ילמדו ויעירו את עיניהם של כל אלו שצריכים להבין את מהות המאבק ואת עומק המאבק כדי שלא נצטרך עוד פעם, ושלא נוסיפו ושום אחד לא יוסיף לדאבה עוד.