ערב קיצי בגבעתיים. מאחד החדרים הקטנים בקומת הקרקע בקונסרבטוריון העירוני בוקעים צלילי כינור הסוללים דרכם החוצה, ובהמשך המסדרון פסנתרנית צעירה מתרגלת סולם מי במול.
הקונסרבטוריון העירוני שכעת נקרא באופן רשמי על שם אהרן שפי - מוסד מוזיקלי בן שבעים שנה - שוקק חיים. בין קירותיו מתערבבים צלילי תלמידים המתחילים את נגינתם ויוצרים הרמוניה ייחודית של עיר שלמה. המוסד שנקרא לאחרונה באופן רשמי על שמו של מייסדו האגדי, שבעה עשורים לאחר שהוקם, מוסד התרבות הזה ממשיך לשמש פנינה מוזיקלית בלב העיר.
בתצלום שחור-לבן דהוי מאותה תקופה, המוצג עתה בגאווה בתערוכת ה-70 שנה לקונסרבטוריון, נראה שפי בן ה-18 בחזות צנועה וחצוצרה בידיו, משמיע את תרועת הכבוד בעת הנפת דגל המדינה בפעם הראשונה. אותו רגע סימל יותר מכל את חיבורו העמוק של שפי למוזיקה ולאומה הצעירה.
לאחר שתרם מכישרונו לצבא, פנה שפי להנגשת המוזיקה אל חיי היומיום האזרחיים. בהיותו בן 25 בלבד, בשנת 1954, החל בהקמת מרכז מוזיקלי בעיר גבעתיים. יחד עם חברו גיורא ברנשטיין, כשהם עוד סטודנטים צעירים, יסד שפי את הקונסרבטוריון העירוני - מוסד שיהפוך לימים לאבן יסוד בחיי התרבות הישראלית.
"בתחילת הדרך, עם קומץ תלמידים וכלי נגינה שאולים, התחלנו לפעול בחדרים צנועים, אך הרצון היה להנחיל חינוך מוזיקלי איכותי לכל ילד וילדה בעלי תשוקה לצלילים" נזכר אהרן שפי בימיו הראשונים של הקונסרבטוריון. שפי, שבמקביל שימש מורה למוזיקה בבית הספר כצנלסון בגבעתיים, העביר גם שם את אהבתו לכל תו ותו לתלמידיו הרבים. "המוזיקה היא שפה אוניברסלית והיא שייכת לכולם - מילד במשפחה קשת יום ועד בת לניצולי שואה; כולם ראויים לשיר ולנגן".
דור אחר דור
באמצע רחוב הל"ה השקט בגבעתיים, ניצב זה שבעה עשורים הקונסרבטוריון שהקים אהרן שפי. בין מסדרונותיו הצרים וגרמי המדרגות התלולים, ובחדריו הקטנים והצנועים - חסרי פאר אך מלאי תהודה נולדו צלילים גדולים. במשך השנים צמח המקום והפך לאחד המוסדות המובילים בארץ לחינוך מוזיקלי, בו התחנכו דורות של נגנים מובילים בארץ ובעולם.
"הקונסרבטוריון העירוני גבעתיים הוא אחד המוסדות המובילים בארץ, שדורות של נגנים מובילים בישראל ובעולם התחנכו בו, ואנו גאים שמוסד מוזיקלי כה מוביל פועל בעירנו", אומר ראש העיר רן קוניק . די להיכנס ערב אחד לאולמות החזרות כדי להבין על מה קוניק מדבר: ילדים בני שבע מתאמנים ברבעיית מיתרים ראשונה, נערות מתבגרות דנות בהתלהבות בביצוע נכון ליצירה של מוצרט, ותזמורת הנוער העירונית מעבירה חזרת ערב על יצירה מאת גרשווין לקראת הופעה בפסטיבל מקומי. במסדרון עומדים הורים נרגשים - חלקם בעצמם בוגרי הקונסרבטוריון - ומאזינים דרך הדלתות הפתוחות למחצה.
תרועה שמהדהדת שבעה עשורים
לציון שנת ה-70, ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, הכריז כי הקונסרבטוריון העירוני ייקרא על שמו של אהרון שפי, בערב מרגש במיוחד לציון המאורע, הוקמה תערוכת מורשת, שבה הוצגו כלי נגינה עתיקים ששופצו, תוכניות קונצרטים מצהיבות משנות החמישים, תצלומים נדירים ותעודות הוקרה שנצברו לאורך השנים. בני משפחות של מייסדים, בוגרים ונכדיהם התקבצו בין קירות המבנה הישן, מתבוננים בחומרי הארכיון ומתמלאים גאווה. על קיר אחד תלויה תמונה של תזמורת הנוער העירונית משנת 1970 - חלק מהנערים שבתמונה הם היום סבים לנכדים הלומדים כאן. על מדף זכוכית ניצבת החצוצרה האישית של אהרן שפי, זו שליוותה אותו בכל תחנות חייו, מימי תרועת הדגל ההיסטורית ועד ימיו כמנהל הקונסרבטוריון.
על במה אחת, התקבצו יחד, התזמורת הייצוגית הצעירה ותזמורת בוגרי הקונסרבטוריון לדורותיהם. עשרות נגנים בעבר ובהווה, מגיל עשר ועד גיל שמונים, ניגנו יחד ונשפו בכלי הנגינה כמקהלה רב-דורית. בקהל ישב אהרן שפי עצמו, היום בן 96, פניו קורנות מגאווה. המנהל הנוכחי עמרי רווה - מי שהיה בעצמו תלמיד צעיר בקונסרבטוריון בשנות השמונים, שאהרן שפי קיבל תחת חסותו - התרגש עד דמעות. ברגע מרגש במיוחד נעמד אהרן שפי עצמו, נטל את שרביט המנצחים הישן שלו, וניגש לנצח על קטע הסיום. התזמורת המשותפת ניגנה בעוצמה את "מעוז צור" - בעיבוד חגיגי חדש שכתב שפי במיוחד לאירוע - כשידו הבטוחה של המאסטרו הקשיש מנצחת בתנועות עדינות. האולם קפא מהתרגשות; רבים מחו דמעה כאשר הצליל האחרון נמוג לאיטו והשתררה דממה, לפני שהתפרץ גל תשואות אדיר.
בסיום הערב ניגשו עשרות תלמידים, בוגרים והורים להודות לאיש שהגשים חלום מוזיקלי לדורות שלמים. "אהרן, בזכותך יש לי ילדות מלאה במוזיקה", אומר לו נער בן 17 שלומד גיטרה, ואישה מבוגרת בשנות ה-70 לחייה מצטרפת: "בזכותך גם הנכדה שלי מנגנת וצומחת כאן". שפי, מוקף באהבה, לוחץ ידיים ומחבק, עיניו בורקות. אולי אלו אותם ניצוצות שנצצו בהן כשהיה נער צעיר שקיבל חצוצרה במתנה מחנות מוזיקה קטנה בתל אביב כדי שיוכל לתרוע ביום הכרזת המדינה. את הניצוץ הזה הוא העביר הלאה.