יאיר הורן, אחד החטופים ששוחררו מעזה, חזר לאחר 498 ימי שבי כשהלב שלו נשאר מאחור - עם אחיו הצעיר איתן, שנותר בשבי. בריאיון לחדשות 12, הוא מתאר את השבי במנהרות כ"סיוט שלא נגמר" - ומביע חשש עמוק לגורלו של אחיו.
"פעם אחת הפציצו מקום שהיינו בו, והיינו חייבים לרוץ. איתן לא בן אדם ספורטיבי - עצרתי, משכתי אותו ביד, מהזרוע. בן אדם שוקל מעל 100 קילו. עכשיו אני לא שם כדי למשוך אותו".
במשך עשרות ימים הוחזקו האחים בנפרד. רק לאחר חמישים ימים חוברו זה לזה, ויחד עם שגיא דקל חן, דוד קוניו ונמרוד כהן, ניסו לשמר אנושיות. "היינו משפחה עם חוש הומור, אולי מטומטם, אבל זה החזיק אותנו", סיפר. "לא הצלחנו אפילו לצחוק - מחוסר חמצן".
את הרגע שבו הופרדו שוב לא ישכח לעולם: "אמרו לנו ששניים משתחררים, אבל לא מי. הסתכלנו אחד לשני בעיניים. כשאמרו שזה אני ושגיא - הבנו בלי מילים. לא דיברנו, פשוט שתקנו". אחיו איתן, שתועד בסרטון מתייפח על כתפו, אמר: "זה לא הגיוני שמפרידים משפחות".
יאיר חושש לשלומו של איתן שמתמודד בשבי עם מחלת עור כרונית קשה, ללא טיפול וללא תרופות. "הטיפול הכי טוב הוא להחזיר אותו הביתה", הוא מדגיש. "רק אנחנו יודעים מה לעשות איתו".
על עסקת השחרור המתגבשת, שעוסקת בשחרור עשרה חטופים בלבד, הוא אומר: "זה סיוט שילך איתי עד סוף חיי. אבל הסיוט הזה מספיק ארוך - חייבים להוציא את כולם. כל החמישים. לסיים את זה כבר".
"אני חי בסיוט. כל המדינה חיה בסיוט. אולי נוכל לנסות לרפא אותה אחרי שזה ייגמר".