אחרי השבעה באוקטובר אמרנו שצריך לשנות גישה. לא עוד הכלה, לא עוד שקט יענה בשקט. הדבר נכון לכלל הזירות, רחוקות וקרובות.
מודל האכיפה המתקיים הלכה למעשה בלבנון מאז הפסקת האש עם חיזבאללה, צריך להתקיים גם מול איראן ולא פחות חשוב גם ביהודה ושומרון.
בעזה עוד יש הרבה לעשות, אבל בה עסקנו ועוסקים רבות. הפעם אני בוחר לכתוב על האיום ביהודה ושומרון.
הגישה של צה"ל ביהודה ושומרון עברה שינוי מסוים אחרי השבעה באוקטובר, אך הוא לא מספיק. גם ביהודה ושומרון צריך לבצע אכיפה ולפעול למול יכולות ולא רק כוונות.
אתן ברשותכם מספר דוגמאות: מגבלות תנועה בצירים לרכבים פלסטינים, ביצוע כתרים על כפרים וערים בעייתיות, הריסה מיידית ומלאה של בתי מפגעים, גירוש משפחות מפגעים, סנקציות על גופי רשות פלסטינית מהם יוצאים מפגעים והקמה של נקודת ישוב בכל אזור בו מתבצע פיגוע.
חלק מהדברים הינם בסמכות מיידית של הצבא וחלק יידרשו לתיקוני חקיקה, החלטות ממשלה ובעיקר תיקון פסיקות שגויות של בג"ץ. לא פשוט, אבל מחויב המציאות.
צריך לפעול מהר, מיידית ובצמוד לאירוע, בכדי לחבר אירוע לתוצאה - ולייצר הרתעה.
דווקא ביהודה ושומרון האכיפה חיונית ונדרשת לא פחות מלבנון ומאיראן. אחרי שהמאבטח שליו זבולוני הי"ד הובא למנוחות יש לצאת בהודעה על שורת הפעולות שעליהן הוחלט בתגובה ולחבר סיבה לתוצאה.