אני מאשים

אני מאשים את האנשים ששיעבדו חלק ממשפחות החטופים וניצלו אותן לצורך קמפיין פוליטי טהור ורב אמצעים שמטרתו הנסתרת לא היתה אלא הכשלת הממשלה במבחן לאומי ממדרגה ראשונה (משפחות רבות הבינו את הניצול שמכינים להן ולא נפלו בפח).

הקמפיין הזה הוא הגורם העיקרי לכך שאחרי 20 חדשים חמאס עדיין מתפקד, לא כל החטופים שוחררו וצה"ל לא ממצה את כוחו בהכרעת החמאס.

אני מאשים את האנשים שמפעילים את מפעל התעמולה נוסח מרכז אירופה בשנות השלושים שגרמו לבלבול דעת הקהל. שנתיים של תעמולה אינסופית בהשקעה של סכומים בני שבע ספרות ממקורות עלומים, הצליחה לשנות את סדר העדיפויות של מטרות המלחמה.

מטרת המלחמה הראשונה במעלה היא הסרת האיום הקיומי מעל המדינה היהודית. ב7.10 קיבלנו הדגמה לסכנה הצפויה לנו ממתקפה משולבת של כל הכוחות הסובבים אותנו שמטרתם המשותפת היא חיסול הפרוייקט הציוני. בן גוריון בזמנו הכין את המדינה להתמודדות עם סכנה זו על ידי השמדת כל איום בעודו באיבו. בדור האחרון לא נהגנו כבן גוריון וכך קיבלנו מתקפה חלקית שמסמנת לנו את הצפוי לנו אם לא נחסל כל הכנה למלחמת ההשמדה באיבו.

ב7.10 ראינו מה שכנינו מתכוונים לעשות לכל יהודי בארץ ישראל. אם החמאס ימשיך להתקיים לאחר המלחמה הנכחית. אם הוא לא יעלם מהנוף באופן מלא, משמעות הדבר היא הוכחה לכל שונאינו, והם רבים, בין אם יש להם איתנו חוזה "שלום" (הודנה בלבד) ובין אם אין להם נייר חסר משמעות כזה, שניתן להשמידנו. הם יגבירו ההכנות לקרב הסופי. הם יקבלו הוכחות לטענה שאנחנו איננו טובים מהצלבנים שחוסלו על ידי צאלח א דין.

לכן, חובה עלינו להכות את החמאס בדיוק כמו שנצטווינו להכות את עמלק, שבא להשמידנו בלי שהיה לו מולנו סכסוך על שטחים או אינטרסים. רק השמדת החמאס, כיבוש כל הרצועה, סיפוחה למדינת ישראל ועידוד ההגירה של האוכלוסיה השונאת, תשכנע את הזוממים להשמידנו לדחות את תכניותיהם לזמן ארוך. עליהם להבין שיש נכבה שניה. כל תוצאה אחרת של המלחמה הנוכחית לא תשכנע אותם.

לחמאס כח צבאי נחות לעומת צה"ל. אמנם התרבות האוסלואידית החלישה את כח היבשה של צה"ל, אך חיסול החמאס אינו משימה בלתי אפשרית לצה"ל. בני הדור השלישי הוכיחו רוח לחימה שמבטיחה הצלחה במשימה. אולם, מפעל התעמולה גרם לכך שרבים בציבור השתכנעו ששחרור החטופים הוא המשימה האסטרטגית הראשונה, השמדת החמאס היא משימה משנית.

שחרור חטופים הוא משימה טקטית, השמדת החמאס היא משימה אסטרטגית. שחרור חטופים הוא דאגה למשפחות פרטיות וצו מוסרי, אולם השמדת החמאס היא צורך הלאום בדור הזה ובדור הבא וצו מוסרי שגובר על המשימה הטקטית.

השמדת החמאס או הכנעתו, תאפשר שחרור החטופים ללא תנאי, ללא הפסקת אש שמשקמת את כושר הלחימה שלו, ללא תוספת אבידות של חיי החיילים בכיבוש חוזר של שטחים מפונים, ללא ביטול מאסרי עולם של רוצחי יהודים שנידונו למאסרי עולם, וללא עידוד לחטיפות נוספות בעתיד הלא רחוק.

מעבר לכך, הצלחתו של קמפיין התעמולה בשם משפחות החטופים גרם להתמשכות השבי במנהרות, ובעיקר, לכך שנכונות הלוחמים להקריב חייהם לא השיגה את מטרתה. אנחנו שולחים חיילים לקרב בכח החוק, ולכן חלה עלינו אחריות כפולה ומשולשת שקרבנם לא יהיה לשווא.

מתוך 20 חדשי המלחמה, רק בחלקם צה"ל נלחם בעצימות גבוהה. בחלקם, נתן לאויב הפסקות אש ונסוג כדי לכבוש מחדש שטחים מפונים. לפני שמונה חדשים, כאשר נשיא חדש נכנס לבית הלבן ואמר לנו בפשטות "לפתוח שערי גיהינום על עזה" אנחנו עצרנו. במקום לנצל חלון זמנים נדיר, הזנחנו את מטרת המלחמה הראשית ועסקנו במטרה המשנית, עסקנו בעיסקאות קמעונאיות, של שחרור חטופים בודדים במקום להשלים נכבה שניה.

אני מאשים את הממשלה שלא השכילה להתעלם מהצלחת קמפיין החטופים, ובצומת הדרכים של ינואר 25 לא הורתה לצה"ל להשלים הכיבוש של הרצועה והפיכתה לגיהינום. נכון, יש חשש שלא כל החטופים ישרדו את קרב ההסתערות. אולם, כל החלטה לצאת לקרב כלשהו משמעה שיהיו חללים בקרב כוחתינו. באותה מידה יש גם סיכון לחיי חטופים. חיי חיילים שגוייסו בכפיה, בכח החוק, אינם פחותים מחיי חטופים. חובת הממשלה לכבד חיי החיילים לא פחות מחיי החטופים.

קוד חניבעל שהיה מקובל בצה"ל הוא ביטוי ליחס נכון בין יעד לאומי ויעד פרטני, בין סיכון הלאום לבין סיכון חיי חטוף. זה צריך להיות קוד ההתנהלות של המתקפה שלנו בעזה. (קוד חניבעל הוא מצב שבו כאשר יש חטיפה יורים אפילו כאשר הירי מסכן חיי חטופים). לצערי אנחנו לא נוהגים כך. הגיע הזמן להציב את היעד האסטרטגי של חיסול החמאס לפני החרדות על חיי החטופים.

עלינו להוכיח לכל המזרח התיכון הממתין להזדמנות לתקיפה משותפת, כי "ככה ייעשה לאויב השואף לחסל את המפעל הציוני". רק הכרעה בשדה הקרב תשכנע אותם לשים את חלומותיהם במקרר. שום הסכם, שום ערבויות בינלאומיות, ושום מחווה לא ישכנע אויב צמא השמדה.

הליכה להסכם נסיגה והפסקת אש בזמן הזה תמורת שחרור חלקי של חטופים בודדים היא בלבול לאומי וסיכון עתידי בלתי נסבל. זהו זלזול בנכונות ההקרבה של לוחמי צבא היבשה.

ההיסטוריה תשפוט את מי שלא ינהג לפי סדר מטרות המלחמה.

הכותב הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי