הנפש השלימה של אברהם

ממי ניתן ללמוד על מידות טובות? מי מהווה מקור השראה יותר מכל מקור? מה אנו לוקחים מהימים המאתגרים הללו?

כששבוע רודף שבוע, אנו מבקרים בבתי העלמין, מלווים אחים יקרים שמסרו נפשם על הבית, שיצאו מאזור הנוחות הפרטי, ומגנים בגופם על העם שהם אוהבים. מתוך פרשת השבוע, פרשת בלק, עולים ומלמדים אותנו גיבורים אלו כמה דברים יסודיים על אומץ לב, מסירות ונתינה, ובמיוחד על סוג הנפש שנדרשת בשעת מלחמה.

מה משה כתב ללא ידיעתנו? הצלה נסתרת וההשראה של החתם סופר

משה רבנו, כך אומרים חז"ל, כתב את "ספרו ופרשת בלעם" (בבא בתרא יד). כל אדם שואל את עצמו: הרי כל הסיפור של בלעם מופיע במפורש בתורה, בפרשה שלנו, פרשת בלק, אז מדוע 'פרשת בלעם' מוזכרת בנפרד מחמשת חומשי התורה? כך שואל החתם סופר בעצמו, ומביא תשובה מרתקת שיכולה להעניק לנו מבט עמוק ונוסף דווקא ביחס ללוחמים שלנו היום.

הבה נחשוב לרגע: אם נשאל כל אחד: מי היה נוכח בקריעת ים סוף? בוודאי יענו, עם ישראל היה שם, והם מעבירים הלאה את שקרה להם מדור לדור, לספר ולשבח על מעשי האל. אם נשאל 'מי היה נוכח במתן תורה'? וודאי נקבל מענה זהה, 'עם ישראל היה שם, והוא מעביר את הידיעה שזו פעם ראשונה ויחידה שאלוהים מתגלה לעם שלו'.

אבל נעצור לרגע ונשאל - מי היה נוכח בזמן שבלעם ביקש לקלל את ישראל? ברגע של כנות, נבין -אף אחד מעם ישראל לא היה נוכח שם. כמובן, בלעם ובלק והקורבנות שהקריב, היו שם. סביר להניח שגם שרי בלק ידעו מה עומד לקרות, הרי בלק הלחיץ את עמו, ופחדיו חלחלו אליהם. אבל היכן היה משה? היכן היה עם ישראל באותה שעה? רחוק, רחוק מהרי מואב.

במילים אחרות, אפשר לומר - הקדוש ברוך הוא הציל אותנו גם מאויב שלא ידענו עליו. ואת זה ביקש משה לכתוב. את 'ספרו' - כל המאורעות עליהם עם ישראל יודע מעצם נוכחותו, אך כתב גם את 'פרשת בלעם', את האירוע הפחות ידוע להם. ואלו דברי החתם סופר בשו"ת שלו: "נחזור להנ"ל כל התורה כולה ראינו בעינינו חוץ מפ' בלעם מי הגיד לנו מה הי' בין מלך מואב ובין קוסם אחד בלעם שבא אליו אל ארצו ולמה בא ומי הביאו ומי ידע שבנה מזבחות ושרצה לקלל ונהפך לברכה מי בא בסודם וישראל הי' שרוים במדבר ואם הם עמדו בארץ מואב בראש הפסגה וראו למטה אל המדבר למרחוק מאין ידעו יושבי מדבר שמביטים עליהם מראש ההר הזה ושמנחשים עליהם ואפי' מרע"ה לא ידע ורק מפה הקב"ה ית"ש נכתבו הדברים". (שו"ת חת"ס יו"ד סימן שנ"ו).

נקודה זו מקבלת משמעות עמוקה במיוחד בימים אלו. כמה פעמים הציל אותנו האל מאויבים זדוניים שתכננו לנו רעות, ואנו כלל לא ידענו על כך? כמה פעמים פועלים לוחמינו ומגינים עלינו במקומות ובדרכים שאין לנו מושג עליהם, ועל עצם הקיום של המאמץ המלחמתי החשאי שלהם? גם אם איננו רואים או מבינים את מלוא התמונה, עלינו לזכור שיש מי ששומר עלינו, וזהו גם הקב"ה וגם גיבורי ישראל הנפלאים שלנו.

אברהם אבינו, אברהם אחינו: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה כמנוע למסירות נפש

במשנה במסכת אבות (ה, יט) נאמר: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע".

ובהביטי על משנה זו, אני מפליג ישר בדמיוני אל גיבורי ישראל, אל אחי כל בית ישראל, אל הנופלים הרבים שליווינו השבוע בבתי הקברות. מדוע? כי אדם המסתער אל קרב, מתוך רוח נמוכה של ענווה וצניעות, אבל הוא כל כך מלא גאווה בעמו ובארצו, להביא להם רוח גדולה של ביטחון. כי אדם המסתער אל קרב, נפשו שפלה- הוא מרוקן את עצמו מכל אינטרס אישי, וברצונו להביא את הנפש של עמו להיות מלאה ושלמה. הוא מוכן להקריב הכל למען הכלל.

בכל אחת ואחת מלוויות הגיבורים, עלתה בצורה חד-משמעית החוויה, התבהרה התמונה סביבם: כמה ביקשו את הטוב לאחרים, כיצד היו ראשונים לכל משימה, איך הקדימו תמיד את הצרכים של הסובבים אותם לצרכיהם שלהם. זוהי ה"עין הטובה" שהמשנה מדברת עליה. עין שרואה את הזולת, את הצורך הלאומי, ולא רק את האינטרס האישי.

סיפור מיוחד שנגע בי עמוקות, מלווייתו של סמ"ר ליאל שהם הי"ד, היה כשחבר שלו מהצבא סיפר שפעם הוא נשאר שבת, וליאל השתחרר, אך כיוון שראה את העצב על פניו, ביקש להשאיר לו את העוגיות האהובות של אמו, כדי שאף אחד לא יהיה עצוב בשבת. כך סיפר גם אחד מבעלי התפקידים הגבוהים ביחידה, בהזכירו שלאחר שבוע מתיש, כולם היו שבורים ועייפים, אך ליאל קם וגרם לכולם לחייך, הוציא חטיפים וחילק לכולם. זוהי נפש שפלה במובן העמוק ביותר - נתינה ללא תמורה, דאגה לזולת מתוך התרוקנות עצמית.

והנה, בלילה התבשרנו על לוחם נוסף שנפל, רס"ר (מיל') אברהם אזולאי הי"ד, ותפס אותי מאוד מה שאמר עליו קרוב משפחתו: "הוא הלך לעשות מה שהצבא ביקש ממנו - מה שהוא יודע לעשות: לעבוד על כלים גדולים. הוא ראה שחסרים שם אנשים, עזב את היחידה שלו במילואים והתגייס לשם". ממש מהאנשים האלה, שקירות ביתם פתוחים מארבעה כיוונים, לראות מי צריך אותם, היכן הם צריכים להיות, היכן הם יוכלו להיות מועילים. זוהי רוח נמוכה שאינה מחפשת כבוד או נוחות אישית, אלא רק את היכולת לתרום ולעזור.

נפש שלמה: המחויבות שלנו לגיבורים

והנה לנו הגיבורים הללו, שבאים אנו לאחר מותם ומספרים את סיפור חייהם, כשלא היינו לצידם שם, לא היינו נוכחים במעשים שהם מסרו ונתנו עבורנו. בדומה לפרשת בלעם, בה עם ישראל לא ידע על המזימה לקללם, כך גם אנו לא תמיד מודעים לעומק ההקרבה של לוחמינו. אבל אנו צריכים לזכור זאת בכל יום, להיות עוד ועוד ראויים להם, ללכת לאור מידותיהם הטובות: עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה. זוהי הדרך שלנו להפוך את "הנפש השלימה של אברהם" לנחלת הכלל, ולהמשיך את דרכם.

אשתף בשני שירים, של חברי ושלי (אשר התבקשנו להעבירם אל המשפחה גם), על אברהם אזולאי הי"ד, על מידותיו, ועל מה שהשאיר לנו

בְּאַחַת/ כְּפִיר דָּוִד לָבִיא

אַבְרָהָם אוֹהֲבֵי

יָצָאתָ לְהָגֵן עַל מוֹלַדְתִּי

בְּלִי חֶשְׁבּוֹנוֹת אִישִׁיִּים

מִתּוֹךְ בְּחִירָה בְּאַחַת לַחַיִּים

רֶגַע הָיִיתָ בְּיוֹם הַחֲתֻנָּה

וְהַיּוֹם אַתָּה עוֹלֶה קוֹמָה

מוֹסֵר בְּאַחַת אֶת הַנְּשָׁמָה

אָנָּא אַבְרָהָם ,

תַּגִּיד לְאַבְרָהָם אָבִינוּ

שֶׁגַּם אַתָּה מָסַרְתָּ עַצְמְךָ לַעֲקֵדָה

לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ מֶלֶךְ עוֹלָמִים

יְרַפֵּא הַכְּאֵב וְהַחֲשֵׁכָה

יָבִיא לְכֻלָּנוּ גְּאֻלָּה וְשִּׂמְחָה

אָז אוּלַי/ הָרַב יְהוֹשֻׁעַ אוֹדֶרְבֵּרְג

אָז אוּלַי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת

אוּלַי אָז יָשִׁיר בְּאַהֲבָתוֹ הַבּוֹעֶרֶת

לְאִשְׁתּוֹ, מְדִינָתוֹ וְעַמּוֹ

אֲשֶׁר כָּל אֵלֶּה בְּנֶפֶשׁ שְׁפֵלָה

עֲדִינוּת וּצְנִיעוּת, מִתְקַיֶּמֶת

אָז אוּלַי נִסְתַּכֵּל אַחֶרֶת

אוּלַי אָז יִתֵּן לָנוּ עַיִן מִתְבּוֹנֶנֶת

לָתֵת מַבָּט, לֹא חָטוּף

כְּלַפֵּי אָח וְאָחוֹת

וּבַטּוֹב, כָּל אֶחָד מֵהֶם יִהְיֶה עָטוּף

אָז אוּלַי מֵהַיִּצְהָר יוֹצֵא הַשֶּׁמֶן

'בּוֹרֵא שֶׁמֶן' אֲשֶׁר בָּעָם, מִתְעָרֵב

וְתוֹךְ כְּדֵי שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת לָהּ הַבֶּטֶן

נִהְיֶה זֶה לָזֶה כְּאַבְרָהָם אֹהֲבִי

זֶה לְזֶה, אוֹהֵב

הכותב הוא רב קהילה מחנך ומשורר