מטוסי קרב של מדינת ישראל טסו כמעט 400 גיחות מעל איראן עם 600 תדלוקים אוויריים במהלך מבצע "עם כלביא". אף מטוס לא התקלקל או קרטע בדרך, אף מטוס לא נפגע מאש האויב, ואף טייס לא נפצע או נפל בשבי האויב.
האם זה מרשים ביותר, או ניסי באופן מוחלט?
כלי טיס בלתי מאוישים של חיל האוויר טסו 1,100 גיחות נוספות לתוך איראן, ורק שמונה כטב"מים אבדו במבצע. יחד, המטוסים והכטב"מים תקפו בהצלחה למעלה מ-900 מטרות באיראן עם 4,300 חימושים, ופגעו בתשעה אתרים גרעיניים, בשישה נמלי תעופה ובסיסי אוויר (כולל נמל התעופה מאשהד במזרח איראן, הנמצא במרחק 2,400 קילומטרים מישראל), וב-35 מתקני ייצור טילים והגנה אווירית.
כל התקיפות בוצעו ללא רבב, ואף מערכת הגנה איראנית או כוח התגוננות לא הצליחו להפריע למבצעים אלו.
לוחמי יחידות מיוחדות של צה"ל וסוכני המוסד פעלו בתוך איראן או מבסיסים ממש מעבר לגבולות איראן, ושיגרו כלי טיס בלתי מאוישים ומערכות נשק חשאיות כדי לנטרל יכולות איראניות ולפגוע במנהיגים צבאיים ומודיעיניים איראניים. אף מערכת הגנה איראנית או כוח התגוננות לא גילה את הכוחות הישראליים הללו בזמן אמת, ולא הצליח להפריע למבצעים אלו. כל החיילים והסוכנים הישראליים החשאיים חזרו הביתה לישראל בשלום.
בהערכה צבאית קלאסית, ביצועים כה נטולי רבב ותוצאות מושלמות כאלו הם בלתי אפשריים סטטיסטית. דבר שלא נשמע כמותו. חסר תקדים. שקשה להאמין שקרה.
ולכן שוב אני תוהה, האם ההישגים הם (רק) מרשימים בטירוף, או שמדובר במשהו ניסי לחלוטין?
במשך 12 ימים, ישראל הצליחה להרוס לחלוטין 80 מערכות טילי קרקע-אוויר איראניות, 70 מכ"מים, 15 מטוסי קרב איראניים, 200 מתוך כ-400 משגרי הטילים של איראן, ובין 800 ל-1,000 מתוך כ-2,000 הטילים הבליסטיים של איראן. הן בכמות והן במהירות הביצוע, זה עלה על התכנון והציפיות של צה"ל, ואף מערכת הגנה איראנית לא הצליחה להפריע למבצעים אלו.
ישראל גם חיסלה 30 קצינים בכירים איראנים בצבא ובמשמרות המהפכה, מאות אנשי בסיג', ו-11 מדענים בכירים שהיו אנשי מפתח בהחזקת הידע בתחום ההעשרה והחימוש הגרעיני של איראן.
כל זה, כמובן, מדגים חדירה מודיעינית עמוקה ותכנון צה"לי שאין לו מתחרה, מקצועיות עצומה וגבורה עילאית. אבל בהתחשב באי-הסבירות של הכול, בהתחשב במוחלטות ההישג, בהתחשב בכוח המוחץ - אולי זה גם מצביע בהכרח על תמיכה ממרומים.
כעת קחו בחשבון את התקפות איראן על ישראל. ב-12 ביוני, בלילה שלפני המלחמה, בישיבת הקבינט שהתכנסה לאשר את המבצע, צה"ל העריך שבין 400 ל-800 אזרחים ישראלים עלולים להיהרג בהתקפות טילים איראניות. על פי דיווחים מסוימים, מנהיגים ישראלים הוזהרו שאם המלחמה תתמשך מעבר לשבועיים ואיראן תצליח לירות את כל 2,000 הטילים שלה לתוך ישראל, כולל הגרסאות הכבדות (שני טון+), מניין ההרוגים עלול להגיע ל-4,000 ישראלים.
בסופו של דבר, איראן הצליחה לירות כ-600 טילים על ישראל ב-18 מטחים, אך 87% מהם יורטו על ידי מערכות ההגנה הישראליות ואחרות. גם 1,200 כטב"מים איראניים שוגרו לישראל, אך 99% מהם הופלו על ידי מערכות ההגנה.
במונחים צבאיים קרים, שיעורי יירוט כה גבוהים של טילי אויב וכטב"מים הם כמעט בלתי אפשריים סטטיסטית. בהחלט חסרי תקדים. מוצלחים מעבר לכל דמיון.
לכן שוב אני תוהה, האם זה (רק) מרשים באופן פנטסטי, או גם ניסי בצורה מרהיבה?
למרבה הצער, 50 טילים וכטב"מ אחד פרצו את מערכות ההגנה והרגו 29 ישראלים, פצעו 3,500 אזרחים, הרסו 2,300 בתים ב-240 מבנים, והותירו 16,000 אזרחים ישראלים חסרי בית. הציבור כולו סבל מלמעלה מ-600 התרעות על תקיפת אויב (יותר מ-12,000 אזעקות ברחבי הארץ בסך הכול), שגרמו להרבה איבוד שינה, לניתוק כלכלי וחברתי, ולהרבה טראומה. אש טילי האויב פגעה בבסיס צבאי מרכזי, בבית זיקוק נפט מרכזי, ובאחד ממוסדות המחקר המדעי המובילים במדינה.
אבל בהתחשב בכמה רע זה יכול היה להיות, בכמה יותר גרוע זה היה צפוי להיות, בכמה הרסנית הייתה מכה גרעינית של האויב על ישראל יכולה להיות (חס ושלום) - קשה להתנער מהתחושה שגם השמיים היו שותפים בתוכנית ההתקפה וההגנה של ישראל.
הסטטיסטיקות פשוט אינן הגיוניות, אלא אם כן אתה לוקח בחשבון משהו נשגב ומרומם מעבר למתמטיקה.
***
התקיפה הישראלית המופתית על איראן החזירה את כוח ההרתעה של ישראל ושיפרה באופן מבורך את מצבה האסטרטגי. למעשה, היא העשירה את הארכיטקטורה האסטרטגית האזורית, ופתחה את הדלת לשותפויות רחבות בסגנון הסכמי אברהם.
אולי היא גם עשויה להעיר את המערב משינה תרבותית מסוכנת ואדישות אסטרטגית, ולפרוץ את הדרך לקראת עימות עולמי נדרש עם האסלאמיסטים הרדיקליים הגרועים ביותר, כמו איראן, המאיימים על העולם הדמוקרטי בכללותו. זו תהיה נקודת מפנה אסטרטגית בעלת השלכות גדולות.
וחשוב יותר, אולי ניצחונותיה של ישראל יצביעו על משהו גדול יותר מהסדר הטבעי, ויובילו את הדרך למסקנות רוחניות ותרבותיות.
בכך אני מתכוון שאולי הניסים שהוענקו לישראל במלחמה האחרונה יסייעו לאנשים לקלוט את ההשגחה העליונה בשעת פעולה. אולי הם יובילו בני אדם בכל מקום לראות את העם היהודי ואת מדינת ישראל כאוחזים באמיתות נצחיות וכמחוללי יעדים מוסריים.
בסופו של דבר, ברגע שאתה מודה שההישרדות של ישראל אינה רק מרשימה אלא נובעת מגיבוי מגבוה - הכול משתנה. ברגע שאתה מודה בכך - המצפן המוסרי שלך צריך להתאפס. ההנחות (החילוניות) על היסטוריה, כוח וצדק קורסות. אם עם ישראל העתיק והשנוא עדיין איכשהו נבחר, מוגן ומשגשג - אז אולי בסופו של דבר האלוהים אינו מיתוס!
שוב, בהתחשב באיומים המערכתיים נגד ישראל, ובהתחשב בניצחונותיה הנפלאים של ישראל לאחרונה, האם ניתן להכחיש את ההתערבות הבולטת והמוחשית של האלוהים?
האם הפזמון הרצחני "מהנהר עד הים, פלסטין תהיה חופשייה" יכול לעמוד נגד הפגנת הכוח של ההשגחה העליונה למען מדינת ישראל? אני לא חושב שהוא יכול.
***
הרב הראשי לשעבר של בריטניה, הלורד ד"ר יונתן זקס ז"ל, לימד ש"דברי הימים של האנושות אינם אלא דרמה של גאולה, שבה גורל האומות משקף את נאמנותם (או חוסר נאמנותם) לברית עם אלוהים".
על היהודים בפרט, הוא טען, מוטלת אחריות עצומה לעשות את הדברים נכון מכיוון שהם קשורים לשמו הטוב של הבורא; הם מחויבים להביא ל"קידוש השם" בעולם.
גם לא-יהודים הבינו את ההיסטוריה היהודית בדרך זו. זקס מצטט את ההוגה המרקסיסטי הרוסי ניקולאי ברדייב(משמעות ההיסטוריה, 1936), שבסוף חייו הגיע למסקנה שהתסריט של ההיסטוריה היהודית נושא את חתימת ידו של אלוהים.
ברדייב: "ההישרדות (של היהודים) היא תופעה מסתורית ונפלאה המדגימה שחיי העם הזה נשלטים על ידי נחישות מיוחדת, החורגת מתהליכי ההסתגלות שמציגה הפרשנות החומרנית של ההיסטוריה. הישרדותם של היהודים, התנגדותם להשמדה, עמידותם בתנאים מיוחדים לחלוטין והתפקיד הגורלי שמילאו בהיסטוריה - כל אלה מצביעים על היסודות הייחודיים והמסתוריים של גורלם."
אני חושב שמבצע "עם כלביא" אכן הוא רגע "מסתורי וגורלי" בהיסטוריה, רגע לחשבון נפש רוחני, ולא רק לחישוב מחדש של האסטרטגיה.
הניצחונות של "עם כלביא", המרשימים באופן קטגורי והניסיים באופן יוצא דופן, צריכים להצביע על אמיתות הרבה מעבר לעצמם, על משהו גדול יותר מהסדר הטבעי, על ידו המעורבת והדואגת של אלוהים בעולמנו.