על פי דין תורה, הבן יורש ולא הבת. ומה דינו של אדם שיש לו בנות בלבד ואין לו בנים?
על כך הלינו בנות צלופחד שאם הן אינן זכאיות לרשת את אביהן נחלתו מתחסלת, וכתשובה לתלונתן ציווה הקדוש ברוך הוא את משה להעביר אליהן את הירושה:
"כן בנות צלפחד דוברות, נתון תיתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן. ואל בני ישראל תדבר לאמור: איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו" (במדבר כז, ז-ט).
ההלכה זו, הקשורה לחברה חקלאית המשמרת נחלת אבות, עברה שינוי במשך הדורות. המשק נעשה פחות ופחות חקלאי, מעמד האישה הלך והשתפר, וכתוצאה מכך השתנתה תודעת שוויון הזכויות לנשים. כבר בתקופת חז"ל נקבע שבנות מקבלות עשירית מן הנכסים בירושה לצורך נישואיהן, ובעת החדשה הכירו לא מעט פוסקים בזכות ניצול דין המדינה השוויוני כדי לאפשר לבנות לסרב לחתום על ויתור על חלקן בירושה, ולדרוש לקבל את חלקן בשווה.
זכות זו עומדת לא רק כאשר ישנה צוואה המעניקה לבת חלק שווה והיא איננה מצווה לחתום על ויתור עליה, אלא אף כאשר אין צוואה והחוק הנוהג מאפשר לה לקבל חלק שווה - אז היא איננה מצווה לחתום על ויתור על זכותה המוקנית לה בחוק.
הכרה זו בזכות נשים מקובלת היום על גדולי הפוסקים ועל חלק ניכר מדייני ישראל. חלקם אף מעודדים את הנשים לתבוע את חלקן השווה בירושה ולא לחוש אשמה בכך.
הכותב הוא פרופסור לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'