כמעט עשרים שנה לאחר ששמעו לראשונה את הלחן לשיר "על אלה אני בוכיה" במסע תלמידות של אולפנית ישורון לפולין - חוזרות ספיר גזבר ודנה פוגל אל הצלילים שנצרבו בלבן.
במהלך המסע, אותו הובילו המחנך אבי רט ורזי ממט, נלמד הלחן של יוסי גרין. השילוב בין המילים ממגילת איכה, הסיטואציה ההיסטורית והעיבוד המוזיקלי ריגש את הבנות.
מאז חלפו שנים, וכיום שתיהן אמהות לילדים. אך דווקא בשנה האחרונה, וביתר שאת לאור המלחמה והמצב הבטחוני הרגיש, עלה בהן הצורך לחזור לאותו לחן ולתת לו קול חדש, ווקאלי, אישי ונשי.
"ברור שבתקופה כזו, כולנו היינו עסוקים קודם כל בלשרוד", הן מספרות, "אבל לא ויתרנו, הרגשנו שיש כאן בשורה של רוח שצריכה לבוא".
את העיבוד יצרו תוך כדי שיגרה לא שגרתית, בין ממ"ד לממ"ד, דרך הודעות קוליות, עד שהצליחו להקליט אותו ברגע האחרון.
לדבריהן, "ביום הזה, ודווקא בשנה המורכבת הזו, אנחנו מרגישות איך כולנו מחוברות. אמהות של אז, אמהות של עכשיו. נהר הדמעות לא מפסיק לזרום בשצף... על אלה אני בוכיה. והלוואי שמתחת לאדמה הזו, שרוויה בדם ודמעות, כבר מתחילים לנבוט זרעים של גאולה".