אז מה כן וצריך לעשות בעזה לטובת הכרעת הזירה המדשדשת והחזרת החטופים? לאחר שאפרט בקצרה את מורכבות הזירה העזתית והדשדוש בה, ובין היתר את הסיבות לכך והם-
ערבוב האוכלוסייה עם מחבלי החמאס, הזנת המחבלים מהסיוע ההומניטארי, שימוש של החמאס בנפלים של חיל האוויר ובמצלמות רוורס שפורקו מהרכבים שבעזרתם מזנבים המחבלים בחיילנו באזור רווי הריסות שגודלו כשטח הדומה לגוש דן ובעיקר מובחנות הזירה העזתית מזירות אחרות כמו לבנון וסוריה, בזירה זו אין למחבלי החמאס וגם לא לאוכלוסייה לאן לברוח ובעצם אין להם מה להפסיד…
על אף כל אלו ועוד, אנסה להתיימר ולשרטט את מתווה הפיתרון/ניצחון האפשרי בזירה זו, להלן-
המתווה הנדרש - ארבעה שלבים (חלקם למימוש באופן מקביל) לפירוק מערך חמאס-
שלב א- הגדרת אזור הומניטרי סגור ומפוקח-(האזור התחום בין ציר מורג לבין ציר פילדלפי ואולי עוד)- יש להקים מתחם הומניטרי מובהק ומגודר, מרושת ומבוקר, אליו יופנו אזרחים המבקשים להימלט מהמלחמה. המתחם יהיה חד-כיווני- כניסה בלבד, ללא אפשרות יציאה. זהו מרחב ביטחון פיזי, תודעתי ומשפטי - המבדיל בין מי שנכנע או נס, לבין מי שבחר להישאר בלב שדה הקרב. במתחם יהיו אוהלים בלבד למגורים, לא תתאפשר בניית בתים ושום קביעות משום סוג בשלב זה.
שלב ב- הגבלת הסיוע ההומניטרי אך ורק לתוך האזור ההומניטרי, כל אספקת מזון, מים, דלק וציוד רפואי כאמור, תועבר רק למתחם זה, ותוך פיקוח מלא של ישראל או של גופים בינלאומיים מוכרים.
מחוץ למתחם, אין סיוע.
זהו כלל יסוד המנתק בין היכולת של חמאס לשאוב משאבים לבין היכולת שלנו להציל אזרחים. כמובן שצריך לגדר את השטח ולהשתמש בכלל באמצעים הטכנולוגיים לטובת מניעת וניטור כניסות מעל ומתחת לפני הקרקע.
שלב ג- פתיחת מסלול ימי לפינוי מרצון של אזרחים, באמצעות סירות ודוברות למעבר לאוניות שכיום לא יכולות להתקרב אל החוף. יש לפתח יכולת להעברת כ‑2,000 אנשים ביום נתיב יציאה בטוח עם כתובת לקליטתם, לא מדובר בגירוש, אלא בבחירה חופשית.
לטובת הצלחת העניין, ישראל תיצור תשתית מוסדרת ומשולבת עם מדינה שלישית שתספק יעד להפלגה, המענה ישולב בשיפור הלוגיסטיקה והיכולות של מבצע JLOTS האמריקאי, אחד הרעיונות הוא לבנות מזח ימי ייעודי, בטוח ויציב, לליווי מאורגן ומפוקח, באופן זה ניתן לחלץ עד חצי מיליון בני אדם בתוך חודשים ספורים תוך בחינת המהלך והמשכו.
לשם כך, יש להיעזר בכלל גופי הביטחון ועוד של ישראל ליצירת אופציה רצינית של העניין.
שלב ד- טיהור מחבלים והחרבת כל שטח שמחוץ למתחם ההומניטרי- כל שטח שלא הוגדר כהומניטרי יוכרז כשטח לחימה. כל תנועה בו, חשודה. כל מבנה הינו יעד. יש לנהוג בו כבשדה קרב לכל דבר- השמדת התשתית, החרבת מנהרות, הפעלת רחפנים, טנקים, אש אווירית והנדסה עד שהשטח ינוקה לחלוטין.
הזירה הבינלאומית- במציאות המורכבת של עזה ועל פי משפט הלחימה הבינ"ל ניתן להקים Safe Zones לאוכלוסייה אזרחית בשעת מלחמה, כל עוד ניתן בו מענה הומניטרי בסיסי ואז אין גם בעיה לא לחלק שום סיוע באזורים אחרים.
השמדת תשתיות מחוץ לאזור זה במרחב שפונה יכולה להחשב חוקית במסגרת השמדת בסיסי טרור.
הפעלת סיוע בפיקוח ושקיפות תשמש כהוכחה לכוונת ישראל החיובית בעוד סירוב ואיום של החמאס לפינוי או החזקת אזרחים בכוח, תיחשף כעבירה בוטה על דיני המלחמה.
יש לגבש מראש בתיאום ובחכמה את נתיב המעבר דרך הים מול ארה"ב ולאור הצהרותיו של הנשיא טראמפ בעניין ובעזרת ובלחץ ארה"ב תיאום מול מצרים, קפריסין, יוון ואולי עוד ולשקול מתן תמריצים כלכליים למדינות ערב ועוד שיסכימו לקלוט פליטים מרצון.
יש להציג באופן אמיתי את המהלך בזירה הדיפלומטית כמהלך “מציל חיים”, המבדיל בין חפים מפשע מאוימים למחבלים.
מדובר גם באינטרס מערבי מובהק, הפחתת הלחץ על אזורי הקרבות והאצת סיום המערכה.
מהלך כזה יכול לחולל הכרעה-
הכנעת החמאס והחזרת החטופים.
זה מהלך מורכב, שמחויב בהחלטה מערכתית והתגייסות רצינית של כלל גופי הביטחון ועוד, במשאבים, ברוח מפקד ובגב מדיני. הוא נוגע בכל הרבדים - המשפטי, הבינלאומי, התודעתי, המבצעי והטכנולוגי.
זו האופציה הפחות מסובכת והפחות מסוכנת מבין האופציות האלטרנטיביות ויתכן שעל אף מורכבותה והעלות הכרוכה בה היא היחידה שתהיה אפקטיבית וגם יחסית מהירה (חצי שנה עד שנה).
זהו מתווה שמכריע את חמאס לא רק בשטח, אלא גם בשיח ובתודעה. ההבדל בין עזה 2024 לעזה שאחרי ייקבע במימוש האסטרטגי של מהלך כזה. הזמן פועל נגדנו, זו העת לפעול בכיוון.