העיתונאי והפרשן המדיני (ישראל היום) אריק כהנא מתקשה להבין את ההיגיון שמאחורי פעילות ישראל בסוריה לנוכח המאבק בין אנשיו של אל ג'ולאני, אחמד א-שרע, והדרוזים בארצו. בראיון לערוץ 7 הוא מעלה את השאלות העולות מההתנהלות הישראלית סביב הסוגיה.
"המדיניות שלנו שגויה, ואני לא חושב את זה מהיום", אומר כהנא ומוסיף: "לצערי, מה שקרה ביממה אחרונה גרם לי שלא לשתוק יותר ולשים את הנושא על השולחן".
"מובן שאחמד א-שרע, נשיא סוריה, מאמין ביסודו באיסלאם הקיצוני, ואנחנו צריכים תמיד לשמור על הביטחון שלנו, להיות זהירים ומפוקחים, אבל אחמד א-שרע הוא לא יחיא סינוואר, בניגוד למה שאומרים לי חברים. צריך ללמוד את הדמות של האיש הזה. הרבה לפני שהוא הפך לנשיא סוריה, לפני שהוא ידע שהוא יצטרך ללבוש חליפה ולהתמודד עם טראמפ, הוא פרש מהמדינה האיסלאמית והם נלחמו בו. הוא אמר שהוא פטריוט סורי, רוצה להילחם למען סוריה ולא להפיץ את האיסלאם בעולם כמוכם. על הרקע הזה הוא נכנס איתם לעימות".
"מאז שהוא נשיא סוריה הוא גם אמר שהוא רוצה שלום וגם עשה שורת צעדים לטובתנו. בשבוע שעבר הוא הודיע שהפליטים הפלשתינים יהפכו לאזרחים סורים מן המניין. למעשה הוא זורק את עניין השיבה ורואה בהם סורים. עבורנו זה הישג עצום", אומר כהנא ומציין כי האינטרס מאחורי ההחלטה הזו של א-שרע לא ממש ברור, אם כי הוא שיער כששמע על כך שמדובר בצעד שנובע מאותם מגעים המתקיימים בינו לבין ישראל.
לבד מכך, מוסיף כהנא ומציין, "הוא עצר לחלוטין את הברחות הנשק מאיראן ללבנון. הוא לא תובע את רמת הגולן. הוא משלים דה פקטו עם כך שרמת הגולן תהיה ישראלית ואם אני מבין נכון הוא גם מוכן שבהסכם נורמאליזציה נישאר בכתר החרמון שלכל הדעות זו טריטוריה שהייתה סורית והוא נאלץ לוותר. החשוב ביותר הוא שמהרגע הראשון הוא אומר שהוא רוצה להתמקד בשיקום סוריה ולא מחפש מלחמה בישראל".
לעומת זאת, אומר כהנא, "אצלנו המדיניות מבולבלת במישור הביטחוני והמדיני. במישור המדיני, בחודשים הראשונים הגדירו אותו כטרוריסט בחליפה, כך אמרו גם בצבא וגם במערכת המדינית. מאוחר יותר הבינו שטעו ונכנסו אתו לשיחות, צעד מבורך בעיניי. בשבוע שעבר שמעתי מראש הממשלה ומהאנשים שלו שיש סיכוי להגיע להסכמים כאלה ואחרים עם סוריה, גם אם לא שלום מלא, עוד לפני שנגיע להסכמים עם סעודיה. אז הוא כבר לא טרוריסט בחליפה, אבל השבוע, אחרי מה שקרה עם הדרוזים, הוא חזר להיות טרוריסט בחליפה. אני מתקשה לעקוב אחרי הגישה הישראלית אליו".
בסוגיה הביטחונית, אומר אריק כהנא כי הוא אינו מבין כיצד ישראל יכולה לערוב לשלומם של הדרוזים שנמצאים במרחק מאה קילומטר מישראל. "איך נבטיח דבר כזה? נפלוש קרקעית לסוריה? נסכן חיילים כדי להגן עליהם? למה?", הוא שואל ומעיר כי "אתמול סלאח טריף, ממנהיגי הדרוזים, אומר שהם בכלל לא ביקשו את זה מהממשלה שלנו". עוד הוא מציין כי "בתוך הדרוזים בסוריה חלק מהם אומרים בואו נהיה חלק מהשלטון, כך שלא בטוח שהדרוזים בסוריה רוצים שנגן עליהם". אם לא די בכך, מוסיף כהנא פרט שגם הוא נשכח בהמולה שמסביב: "לפי הרשתות החברתיות, מי שהתחיל את העימות הם הדרוזים שחטפו נער בדואי. כך שלא מדובר בצד תמים שאחמד א-שרע בא לרצוח אותם. זה לא מה שקרה. מה שקרה הוא שהתחילו עימותים בין הדרוזים לבדואים והוא ניסה לעשות סדר".
"אנחנו גם סותרים את עצמנו כשאנחנו דורשים מא-שרע שיראה שהוא יכול לשלוט בסוריה ושאפשר לסמוך עליו, וכשהוא שולח כוחות להשליט סדר בין השבטים שם, אנחנו מפציצים את הכוחות כי הוא בא לטבוח בדרוזים. אני לא מצליח להבין את הרציונל בהתנהלות שלנו".
כהנא מדגיש כי אין לו ספק שחלק מהמיליציות של א-שרע מורכבות מאנשים ברבריים, "אבל למה להפציץ את ארמון הנשיאות והמטכ"ל שלו ולדחוק אותו למצב שבו הוא יכול לומר שישראל רוצה מלחמה והוא לא רוצה. במעשים שלנו נתנו לדקטטור הזה את הפרס של איחוד העם שלו".
על הסיבות שהביאו את הממשלה בישראל לנהוג באופן בלתי מובן שכזה מעלה כהנא השערות לפיהן מדובר בהיענות ללחצים מצד הדרוזים, חלק מטראומת השבעה באוקטובר וכיוצא באלה, ועם זאת הוא סבור שהגיוני הרבה יותר היה מצידנו לנסות לעזור למנהיג הסורי החדש. "אין חולק על כך שהוא מנסה לשקם את המדינה שלו וזקוק לטכנולוגיה, לחקלאות ולצרכים בסיסיים נוספים. היה הגיוני שנמכור לו בשכר צרכים בסיסיים ונסליל אותו למקום שבו הוא תלוי בנו כמו שקרה עם ירדן ומצרים, שלמרות המלחמה לא הוציאו את השגרירים שלהם כי הם תלויים בנו אנרגטית".
ומה באשר לדרוזים הרואים את אחיהם נטבחים ונרצחים ומשוועים לעזרה? "צריך להגן על הדרוזים שהם בני הברית שלנו כאן ומוסרים את נפשם. כיהודים אנחנו לא יכולים לאפשר רצח עם שיתחולל לצידנו. אז תמנע רצח עם, תן להם נשק להגן על עצמם, תפגע בבדואים או במי שמבצע את הטבח, אבל למה אתה מפציץ את ארמון הנשיאות שלו ואת המטכ"ל שלו ומשפיל אותו בעיני האומה שלו. זו מדיניות של בטן ולא של ראש.
השפלה כזו ראויה לאיראנים, אבל למה זה מגיע לא-שרע ואיך זה מועיל לנו? הרי החלופה היא כאוס. אם הוא לא ישלוט שם, יגיע כנראה מישהו גרוע ממנו או שיהיה שם כאוס ושתי האופציות גרועות יותר עבורנו".
"לאן אנחנו רוצים לקחת את זה? לבן ברית או שותף שנסתדר איתו, או שאנחנו דוחקים אותו להיות האויב? אני לא מצליח להבין את המדיניות".