על פי דיווחים תקשורתיים השופט יצחק עמית מחפש בימים אלה גורם יחצ"ני שיעניק לבית המשפט העליון שירותי ייעוץ אסטרטגי, ובמילים אחרות, יחצ"נות.
על הרעיון התקדימי הזה וגם על החשש מניגודי אינטרסים של משרד יחסי ציבור שמיחצ"ן מטבע הדברים גם גורמים אחרים שיתכן וימצאו את עצמם מול אחד מבתי המשפט בישראל, שוחחנו עם עו"ד יורם שפטל.
עו"ד שפטל רואה בהעלאת הרעיון על ידי השופט עמית הוכחה ניצחת לטענתו שלו מזה מעל עשרים שנה, הטענה לפיה "בית המשפט העליון אינו גוף פוליטי. הוא מפלגה פוליטית שמאלנית קיצונית פוסט יהודית ופוסט ציונית שפועלת במסגרת מערכת המשפט", כלשונו.
שפטל קובע כי מדובר בחבורת פוליטיקאים שמאלנים ולא שופטים פוליטיים, והדבר מוכח ברעיון היח"צנות לבית המשפט העליון. "אחד המאפיינים של כל פוליטיקאי, בעיקר פוליטיקאי בכיר ברמה של שר או ח"כ, שהוא נזקק ליועץ שנקרא למרבה הלעג אסטרטג בעוד בפועל מדובר ברוב המקרים ביח"צנים עלובים. מאחר ומדובר במפלגה שמאלית פוסט ציונית פוסט יהודית קיצונית, אז הם חייבים יחצ"ן שייחצן את מה שהם חותרים אליו ומגשימים אותו הלכה למעשה, כדי למכור לציבור את סדר היום הפוליטי שלהם כפי שעושה כל יחצ"ן לגוף פוליטי. אין הוכחה מובהקת יותר שמדובר במפלגה פוליטית פוסט יהודית ופוסט ציונית קיצונית, מכך שהעומד בראש הדיקטטורה של בג"ץ, הנטורי קרתא של בג"ץ, השופט עמית, שאני בכוונה לא מגדיר אותו כנשיא, כי הוא לא, הוא נזקק ליחצ"ן".
שפטל דוחה בדבריו גם את הטענה לפיה בית המשפט מוצא את עצמו בהתגוששויות כאלה ואחרות עם הרשויות האחרות, ומאחר והרשויות הללו יכולות לעשות שימוש ביחצ"ן אין סיבה שדווקא בית המשפט ימנע זאת מעצמו. בעיניו הטענה מופרכת מיסודה. "כמעט כל נשיאי העליון, כולל הדיקטטור הגדול אהרון ברק, כתבו בפסקי דין ובנאומים שהם נשאו כשהיו בדימוס, שבית המשפט אומר את דברו אך ורק באמצעות פסקי הדין שלו. הדברים הללו נאמרו שוב ושוב כשבית המשפט זכה לאמון רב עד שהתמנה הדיקטטור הגדול. עד אז היה אמון של 95-98 אחוז מהציבור בבית המשפט העליון. היום התמיכה על פי מחקר של אוניברסיטת חיפה שהיא גוף אקדמי שמאלני קיצוני ותומך טרור, אבל גם הוא נאלץ לפרסם תוצאות לפיהם רק לשבעה אחוז יש אמון רב בבית המשפט העליון, לעומת 35 אחוז שאין להם שום אמון בבית המשפט העליון. זו התוצאה של מה שבית המשפט העליון כותב בפסקי הדין שלו בשנים האחרונות".
"בית המשפט אמור לומר את דברו בפסקי הדין שלו והוא לא עוסק ביח"צנות בנוסח היח"צנות הפוליטית" שב ומדגיש שפטל המוסיף וקורא לשופט עמית "שיצביע לנו על איזושהי מדינה בעולם, כולל בעולם הדיקטטורי, שיש בה בית משפט עליון שיש לו יחצ"ן רשמי שהציבור באמצעות המס שהוא משלם מממן אותו. דקה אחרי שהשופט עמית יראה מדינה כזו זה יהיה צעד כשר. עד אז זו טריפה מוחלטת".
שפטל מסכים גם לטענה לפיה שימוש ביחצ"ן עשוי להוביל לניגודי עניינים שכן לכל משרד יחסי ציבור לקוחות רבים נוספים העשויים למצוא את עצמם צד בדיונים משפטיים כאלה ואחרים בפני ערכאה משפטית כזו או אחרת. "אני מסכים לגמרי שסיבה נוספת שדוחה על הסף את הרעיון הנואל של יחצ"ן לבית המשפט העליון, זה שזה יכול להיות רקע לאינספור ניגודי העניינים, אבל הסיבה העיקרית נובעת מכך שאין אף בית משפט בעולם ששכר שירותיו של יחצ"ן".
שפטל, כדרכו, מזכיר גם פרטים היסטוריים המוסיפים לתובנה בסוגיה. "כשעלה רוזוולט לשלטון בארה"ב באמצע תרצ"ג, ינואר 33', הוא פתח בהתקפה פראית על בית המשפט העליון שרוב שופטיו היו רפובליקנים שטירפדו אחת לאחת את הרפורמות שלו. הוא כינה אותם 'כנופיה זקנה של שמרנים ריאקציונרים רפובליקנים'. הוא איים עליהם שאם ימשיכו לשפוט כך, או שהוא יוציא את כולם לפנסיה באמצעות חוק שיקבע שכל שופט ייצא לפנסיה בגיל 65, או שהוא ימנה עוד 15 שופטים לבית המשפט העליון כדי שהם יהיו מיעוט. הוא יכול היה לעשות את זה כי הוא שלט באופן מוחלט בסנאט. גם בנקודת שפל זו אף אחד לא העלה בדעתו בבית המשפט העליון של ארה"ב רעיון לשכור יחצ"ן". שפטל מוסיף וקובע כי "למרבה הצער, הדיקטטורה של בג"ץ לא עומדת במתקפה מצד הרשות המבצעת והכנסת כמו שבית המשפט העליון האמריקאי עמד מול רוזוולט. זה ממחיש עד כמה מדובר בצעד שבו בית המשפט מודה שהוא מפלגה פוליטית שועלת בבית המשפט, ולא בית משפט פוליטי".
על כל אלה מוסיף עו"ד שפטל ומעיר כי בישראל "יש לבית המשפט העליון עשרות, מאות ואלפים של יח"צנים בהתנדבות באקדמיה, בתקשורת, בקפלן, בתת תרבות שנקראת תרבות, בפושעים לנזק, צבא שלם של יחצ"נים בחינם ולא באופן רסמי. הרוב המכריע של התקשורת הישראלית הוא עדיין יחצ"ן מושחת רקוב ובזוי של בגץ, כך שזה דבר שאין בו צורך".
את דבריו מסכם שפטל בקביעה ליה בעוד השופט עמית סבור שיחצ"ן יפתור את הבעיות שנוצרו מהתהומות של חוסר אמון ציבורי הוא הביא את בית המשפט אליו, אך יחצ"ן רק יחצין את הבעיה.