במהלך שירותו הצבאי כרופא בצה"ל, השלים סרן במילואים ד"ר ש' את לימודי הרפואה וקיבל את תואר הדוקטור.

לצד שירותו כסמ"פ בפלוגת רפואה, נדרש ד"ר ש' לאזן בין לימודים תובעניים לבין שירות ממושך, שכלל 320 ימי מילואים בחמש מערכות שונות. בשיחה עם ערוץ 7 הוא משתף ברגעים הקשים - וגם המרגשים - מתוך הלחימה בעזה, ומסביר איך הצליחו לייצר מערכת רפואה יעילה בשטח.

שנת הלימודים האחרונה שלו לוותה בפעילות אינטנסיבית, כשיחידתו טיפלה במאות פצועים וחללים. "אנחנו ביחידה מתכוננים לסוג כזה של מלחמה מאז 'צוק איתן'. הגענו מאוד מוכנים, וכל התפקיד שלי התמקד ברפואת חירום ובניהול רפואי. אני מרגיש שכל מה שעשיתי בחיים הוביל אותי לנקודה הזו - לקבל החלטות קריטיות בשטח", הוא מספר.

ד"ר ש' מדגיש כי כל אדם עלול לטעות, אך מציין בגאווה: "עבדנו קשה מאוד - והמערכת עבדה. הצלחנו להציל הרבה חיילים שלא היה להם סיכוי גדול".

השלבים שעובר פצוע - מרגע הפציעה ועד לבית החולים - מחייבים שיתוף פעולה מלא ומיומנות גבוהה של כל הגורמים. "הכול מתחיל בחבריו הלוחמים של הפצוע, שמבצעים טיפול ראשוני ופינוי מהיר. משם ממשיך המסלול לגדוד, לחטיבה, וליחידת החילוץ שמעבירה אותו לפלוגת הרפואה שמחוץ לרצועה", מסביר ד"ר ש'.

בין המקרים שנחרטו בזכרונו, הוא מספר על פצוע קשה במיוחד: "לא האמנו שיעמוד על הרגליים - אבל הוא בשיקום, התארס, וכעת מתחתן. זו שמחה ענקית. לפני המלחמה הוא לא היה שורד. זו מערכת שהצילה חיים".

לדבריו, הנתונים מאשרים את התחושות מהשטח. בעוד שבמלחמת לבנון השנייה ובמערכות אחרות בעולם שיעור התמותה בקרב פצועים עמד על כ-15%, הרי שב'חרבות ברזל' הנתון צנח ל-7-7.5%. "אי אפשר לקבוע חד משמעית מה הסיבה לכך, אבל שיטת העבודה - פינוי מהיר, שליחת מנות דם לקו הקדמי, צמצום התערבויות פולשניות - שיפרה את הסיכוי לשרוד".

אחד המסרים החזקים שד"ר ש' לוקח עמו מהמערכה הוא תחושת האחדות: "החיבור בין לוחמים ממגזרים, דתות ודעות שונות - זה היה מרגש. הביטוי 'ביחד ננצח' הוא לא סיסמה. זו מציאות שחווינו בשטח".

הוא מוסיף כי למרות המחלוקות הציבוריות, הרפורמה המשפטית לא פיצלה את הפלוגה. "היו חיילים שזה נגע בהם אישית, דיברו עם המפקדים - אבל בשביעי באוקטובר ראינו התייצבות כמעט מלאה. לאורך כל המלחמה נשמרו אחוזי גיוס מדהימים".

לצד הלחימה, מציין ד"ר ש' את ההתגייסות האזרחית יוצאת הדופן. "כל שבוע מגיעות משפחות עם אוכל, תרומות, ציוד, טיפולים לחיילים. אנשים לא מפסיקים לעטוף אותנו באהבה - וזה נותן המון כוח".

בסיום דבריו הוא מבקש להודות לעורף. "המשפחות שנשארות בבית, מתעוררות בלילה, שולחות את הילדים לגן לבד - הן הגיבורות האמיתיות. בלעדיהן לא היינו שורדים דקה".