דבריו הארסיים של חבר הכנסת משה גפני, שתקף את הציבור הדתי-לאומי והאשים אותו "שהוא מוביל את המלחמה נגד לומדי התורה" בגלל הדרישה לגיוס חרדים לצה"ל, מהווים התקפה פוליטית חסרת אחריות.
הדברים הם חשיפה כואבת של מנהיג שחושש לאבד, לא את עולם התורה והישיבות, אלא את השליטה המוחלטת שלו ושל שאר מנהיגי הציבור החרדי, באלה שמתפרנסים מידיהם דרך כספי התמיכות שהם מקבלים בהסכמים פוליטיים אחרי כל מערכת בחירות.
בהתנהלותו זו שלו ושל שאר מנהיגי הציבור החרדי, הם מפקירים ופוגעים בעתיד הציבור החרדי כולו.
הטיעון שלפיו הציונות הדתית "מובילה מלחמה נגד לומדי התורה" הוא לא רק עיוות של המציאות, אלא גם התעלמות בוטה מעובדות בשטח.
לומדי תורה מהציבור הדתי-לאומי אינם רק לומדים תורה, הם משלבים סייפא וספרא - חרב וספר. הם נושאים על כתפיהם את עול התורה ואת עול הביטחון גם יחד, מתוך תחושת אחריות עמוקה למדינה ולעם. במקום לראות בהם שותפים, גפני בוחר לטעון כי "מבחינתי הם יותר גרועים מהשונאים הגדולים ביותר של לומדי התורה".
הוא מתעלם מכך שרבים מבני הציונות הדתית, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם-צבאיות נפלו בקרבות, ושילמו בחייהם למען עם ישראל, מבלי לוותר על לימודם. דבריו של גפני פוגעים בכבודם ובזיכרון של אותם גיבורים, שזכו לשלב חיי תורה עמוקים עם מסירות נפש.
האמת הפשוטה היא כי דבריו של גפני אינם נובעים מדאגה כנה לעולם התורה, אלא מחשש שמא צעירים חרדים שיתגייסו ולאחר מכן ישתלבו בשוק העבודה ירכשו עצמאות כלכלית, לא יהיו עוד תלויים בחסדי הפוליטיקאים. עצמאות זו תסדוק את מנגנון השליטה הפוליטי ותשחרר את הציבור החרדי לעצמאות אמיתית.
במקום להתמודד עם אתגרי השעה, הוא מעדיף להתבצר בעמדות עבר, ובכך הוא מונע מהציבור החרדי להתקדם. הוא חוסם אותם מלהיות שותפים מלאים בחברה הישראלית, כלכלית וביטחונית, ומנציח את תלותם במנגנונים פוליטיים ובתמיכות כספיות.
הגיע הזמן להבין שהנהגת הציבור החרדי הנוכחית היא החסם המרכזי בפני התפתחותו של אותו ציבור.
בעוד שרבים מבני הציבור החרדי רוצים לשים כתף תחת האלונקה ולהתגייס לצה"ל מתוך מחויבות עמוקה לרצונם להיות שותפים, ושלא יאמר עליהם: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?", מנגד הרבנים וההנהגה הפוליטית שלהם מונעים מהם לעשות זאת בטיעון כי "ההלכה אוסרת להתגייס ויש למות ולא להתגייס".
הנהגת הציבור החרדי, וגפני בראשם, ממשיכים לפחד ולאפשר להם להתגייס. הפחד הוא לא מפני אובדן או פגיעה בעולם התורה, אלא מפני אובדן כוחם הפוליטי, שכן אפילו את אלה מהציבור החרדי שאינם לומדים תורה, גם אותם הם מתנגדים באופן נחרץ לגייס.
"גט הכריתות" לו קורא גפני עם הציבור הדתי לאומי בעוד "מתיו מוטלים לפניו", צריכים לעורר את הציבור החרדי לפעולה.
הציבור החרדי הרחב חייב, למען עתידו ועתיד ילדיו, לפעול להחליף את ההנהגה הישנה, זו שמונעת ממנו להגשים את עצמו ולהתפתח. הוא חייב להחליף אותה גם מהטעם שמא הוא ימצא את עצמו מובל על ידי מנהיגיו, לאחר הבחירות הבאות, לחבור לקואליציה עם אלה שקוראים "לזרוק אותם במריצות למזבלה טובה", או חלילה עם שונאי ישראל שמייחלים להשמדתה.
הציבור החרדי, חייב לבחור הנהגה חדשה. מנהיגים שרוצים לקדם את הציבור החרדי, לא רק אמונית בחיזוק לימוד התורה ועולם הישיבות, אלא גם כלכלית, חברתית וביטחונית. מנהיגים שרואים עצמם חלק מהעם היהודי-תורני במדינת ישראל, ושרוצים שאנשיהם יהיו שותפים מלאים בבניית המדינה והגנתה, ושיוכלו לחיות בה לא בעוני ובתלות מוחלטת בכספי תמיכות וצדקה, אלא ברווחה תוך היותם חלק בלתי נפרד מעם ישראל במדינת ישראל .
רק הנהגה כזו, שמאמינה בעצמה ובציבור שלה, יכולה להוביל את הציבור החרדי למקום שבו יממש את הפוטנציאל העצום הטמון בו בלי פחד ובלי תלות.
ואם אין הוא יכול להחליף את ההנהגה הפוליטית אשר ממונה על ידי רבניה, ראוי לו לאותו ציבור, שרוצה להיות חלק מעם ישראל במדינת ישראל, שימצא לו מפלגה אחרת שעם ערכיה הוא יכול להזדהות הרבה יותר מאשר עם ערכי המפלגות החרדיות.
הכותב הוא יו"ר קרן קהילות