הרב הראשי של ג'רבה, הרב כלפון משה הכהן, ישב בביתו ולמד. אחד מהנכדים שלו שיחק בחצר הבית, רץ אחרי תרנגול, ניסה לתפוס את התרנגול שוב ושוב ולא הצליח, התעצבן הנכד על התרנגול, התחיל לצעוק, לנבל את הפה, לקלל.
הסבא שמע את הקללות, מיד קרא לנכד ואמר לו: מה זה הדיבורים האלה שאתה מוציא מהפה?
הנכד אמר לסבא בחיוך נבוך: סבא, אבל התרנגול לא מבין את מה שאני אומר.
אמר לו הסבא: זה לא משנה. התרנגול פה הוא לא העניין. אתה פה הוא העניין.
כשאתה אומר כאלה דברים לא טובים שאתה מוציא מהפה, זה משפיע עליך, על הנשמה שלך. הרי אומרת לנו התורה: “לא תקלל חרש”.
החרש לא שומע את הקללות. אלא, אנשים חושבים שכשהם מוציאים קללה זה משפיע על הבן אדם בחוץ. אבל צריך להבין שקודם כל הקללה והדיבורים הלא טובים משפיעים על הבן אדם שאומר אותם. זה משפיע על הנשמה שלו.
ואם דיבורים לא טובים משפיעים באופן שלילי על הנשמה - כמה דיבורים טובים וחיוביים יכולים כן להשפיע ולחזק את הנשמה.
בפרשת השבוע אומרת לנו התורה: “לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה”.
אדם צריך להיזהר במה שהוא מוציא מהפה. רש”י מסביר: “לא יחל דברו” - שהדיבור שלו לא יהיה חולין, שהדיבור יהיה טהור, שהדיבור יהיה קדוש וחיובי.
ואם אדם ישמור על הדיבור שלו שלא יהיה חולין - אומרת לו התורה: ככל היוצא מפיו יעשה. כל מה שהוא יוציא מהפה שלו, הקב”ה ידאג שזה יעשה.
אנחנו השבת מסיימים את ספר במדבר. בשבת בבית הכנסת נאמר כולנו דיבור חיובי: “חזק חזק ונתחזק”.
יהי רצון שנתחזק כולנו, ובימים האלה - ימי בין המיצרים - נזכה לישועות ולגאולה, וישבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו.