ארצי טוען, כי אחד מתנאי הסף של המכרז היה שהזוכה צריך היה לספק לשב"ס לפחות 40% מהפריטים שבמכרז, דהיינו כ-400 פריטים שונים מתוך כ-1,000.

תנאי זה, טוען ארצי, מנע למעשה מיצרני התרופות בישראל מלגשת למכרז באופן עצמאי שכן אף יצרן תרופות ישראלי לא היה מסוגל לעמוד בתנאי זה. נציג השב"ס אף אישר כי רק שלוש חברות התאימו לתנאי הסף ואף אחת מהן איננה יצרנית ישראלית.

יו"ר מטה כחול-לבן בהתאחדות התעשיינים טוען, כי למרות הבקשה שהופנתה לשב"ס (שרות בתי הסוהר) לשנות את תנאי המכרז סרב האחרון לעשות זאת ובסופו של דבר זכתה במכרז סיטונאית תרופות אשר אינה מעניקה עדיפות לתוצרת הישראלית.

ארצי טוען, כי במצב הכלכלי והתעסוקתי בו שרוי כיום המשק הישראלי קיימת חובה על אחת כמה וכמה מצד משרד ממשלתי, לתת עדיפות לתוצרת כחול-לבן ולמצוא את הדרכים הראויות שהעבודה תישאר בישראל וכל זאת בתנאי שהתעשייה הישראלית תחרותית במחיר, בשירות ובאיכות.

יו"ר מטה כחול-לבן בהתאחדות התעשיינים מציין, כי אין זו פעם ראשונה ש"נתפר" מכרז שתנאיו הבסיסיים אינם מאפשרים לתעשיות ישראליות להשתתף בו. לעומת זאת, מציין ארצי, אירופה "עושה בדיוק את ההפך", כאשר שם המכרזים מתבססים על יכולות מקומיות והזרים הם אשר מתאמצים להתאים עצמם לתנאי המכרז. (ש)