חברת הכנסת לימור סון הר-מלך חיתנה באחרונה את בתה שרה שנולדה שעות ספורות אחרי הפיגוע בו נרצח בעלה הראשון שולי הר-מלך הי"ד ובשיחה עם הדר מילר היא מספרת על אתגר ההורות לצד העבודה בכנסת שלא מותירה לה הרבה זמן פנוי.

"זו היתה חתונה מיוחדת מאוד, כי הבת המהממת שחיתנתי שרה, נולדה ביום של הפיגוע שבו אבא שלה נרצח. בגלל השליחות יש קושי להיות שותפה עד הסוף. נניח, למדידות של שמלת הכלה היא הלכה לבד. אני כמובן הגעתי בכל פעם שיכולתי. יש משהו מיוחד בילדים שלי. אני בעיקר אמא של שבת".

"בתחילת הדרך בכנסת כמעט ולא הייתי בבית באמצע השבוע. היום אני מצליחה לשלוח את הילדים למוסדות החינוך וזה נותן לי קצת הקלה. כשהיתה התקיפה באיראן הכנסת לא עבדה במשך שבוע. הבית הקטנה של אילה היה לה מבט כזה בזכות הנוכחות האינטנסיבית בבית וזה שבר לי את הלב. פתאום היא גילתה את הקסם בנוכחות שאמא נמצאת. ה' מטיל עלי הרבה משימות, ברוך השם, אבל המשימה שתמיד תהיה הכי יקרה לי, זו האימהות שלי. לכן זה משהו שקשה עבורי כפליים מכל אדם אחר", היא משתפת.

היא שבה ומדגישה שהשבתות הן היום הכי משפחתי שלה - למרות העייפות. "בשבתות, למרות שהשבועות אינטנסיביים, אני מוצאת את עצמי מתגברת כדי לא להפסיד אותם גדלים, את כל הרגעים היפים של הם, את מה שמתחולל אצלם בפנים".

ח"כ סון הר-מלך מתארת את הרגעים הקשים מכל שבו נרצח בעלה הראשון לנגד עיניה ומציינת שזה חלק ממה שמניע אותה כיום. "יש לזה מקום מאוד משמעותי. אני נאבקת בתפיסות המעוותות שלנו ביחס לאויב. יש מי שאומרים שאני קיצונית - אבל אני מפוכחת. מי שלא פגש באכזריות הנוראית של האויב הזה בעוצמה של המשפחות ששילמו את המחיר - עלול להתבלבל מהקולות מסביב ולא להבין מי האויב, מה מניע אותו ומה המטרות שלו. אצלי אין את הבלבול הזה".

היא מתארת שבמהלך הפיגוע ובדקות אחריו היו רגעי ייאוש וכאב - אבל היה רגע אחד מכונן - שבו הבינה את החובה להמשיך ולחיות. "הייתי באמבולנס ופתאום אני ממש רואה מול העיניים את הבן שלי, תינוק בן שנה וחודשיים, ומעכלת את העובדה שהוא איבד את אבא שלו ועלול לאבד גם את אמא שלו. ואני מתחילה לומר לעצמי 'את חייבת לחיות'. חשה בכאב הנוראי אבל מדדי החיים חוזרים. שלוש שעות אחר כך נולדה שרה. היא היתה חודשיים וחצי בפגייה וכשחזרה הביתה התחילו תופעות שדרשו להחזיר אותה לבית חולים והיה מאבק וביקשו שאפרד ממנה ולא הסכמתי. אמרתי שהיא תחיה וזה מה שקרה".

בהמשך סיפרה על הזוגיות השנייה שלה עם יהודה, כיצד התמודדה עם הפחדים והספקות, ואיך מצאה את האמונה והשליחות להמשיך בחיים האישיים שלה.

"העברתי אלפי שיחות על הנושא הזה ותמיד אני מספרת את סיפור החתונה עם יהודה ויש המון שאלות של 'איך אפשר'. אני מבינה אותן לגמרי. כשהייתי בסיטואציה הזו אמרתי לקב"ה שזו עקידת יצחק מבחינתי, כי הנפש כל כך קשורה ושייכת לשולי. וכל פעם הייתי אומרת 'ה' יתברך זה שלך, אתה שמת אותי כאן ותדאג לי'. כשאנחנו משחררים את הדברים האלה לקב"ה דברים קורים. יהודה היה צעיר ממני ומכל הטוב שבעולם בחר בי. כשהציעו לי אותו תהיתי אם הכל בסדר אותה. מה בעייתי אצלו שהוא לוקח אלמנה עם שני ילדים".

"בפגישה הראשונה שיצאנו דיברתי שלוש שעות והוא שתק. הוא רק אמר שיש לו סבלנות. אחר כך פגש חבר ואמר 'זאת תהיה אשתי'. בעיניי, בניין הבית מבטא את הניצחון של הרוח. הניצחון של הרוח היהודית, שבאמת הבית הוא הדבר הכי יקר", היא מדגישה.

בעבודתה בכנסת היא רואה ברכה. "החוויה היא שכשאתה הולך בשליחות ומבין שאתה באמת עושה את רצון השם זה עצום. לכן, כל התנועה שלי היא לא מול העולם, מול אנשים, מול תקשורת, אלא מולו. בהרבה נקודות שהיו מאבקים שלא נתנו להם סיכוי, פעלתי באמונה, כשליחה של ה' וראיתי סיעתא דשמיא".

"אחרי שעברתי את החוק הרביעי שלי בתוך כשנה, ירדתי מנאום המליאה, ואחד השרים היותר ותיקים בכנסת אמר לי: 'אני עוקב אחרייך ואת בבחינת אין בעל הנס מכיר בניסו'. אני לעתים לא מבינה את הגודל של השינוי. אחד החוקים שהעברתי היה תיקון ההתנתקות בצפון השומרון. בן כספית אמר לי 'יצמחו לי שערות על כפות הידיים אם תצליחי להעביר את החוק'. החוק עבר ועליתי לבמת הכנסת ואמרתי: 'התיקון לא יושלם עד שנחזור לחבל עזה למקום ממנו גורשנו'", מסכמת סון הר-מלך.