בימים אלה מצוין יום השנה ה-69 למבצע הסיכול הצבאי הממוקד הראשון של ישראל, מבצע סריס, עליו שוחחנו עם חוקר המורשת והמודיעין, סא"ל במיל' גדעון מיטשניק.
במבצע קופדו ראשיהם של שניים שהובילו את מתקפת טרור הפדאיון שפשטה מ-1955, כאשר המסתננים הפכו למחבלים שביצעו מעשי רצח, אומר מיטשניק ומציין את החלטתו של המנהיג המצרי נאצר להקים את גדוד הפדאיון על מנת לנקום על ההרוגים הרבים שהנחיל לו הצבא הישראלי במבצע 'חץ שחור'.
"באביב 1955 החלה הקמת גדוד הפדאיון ומולם לא היה בישראל כוח ביטחוני משמעותי. צה"ל היה עדיין בהליכי הקמה, המשטרה לא יכולה הייתה לתת מענה, משמר הגבול רק הוקם ושב"כ לא עסק בטרור פלשתיני. הפדאיון הסתובבו כאן כמעט ללא הפרעה, חוליות שלמות הסתובבו באופן חופשי וביצעו פיגועים באזור העוטף ובאזור המרכז, פוצצו אנטנת שידור, ביצעו מארבים לרכבי סיור צבאיים ועוד. חלקם עבר לירדן ושם הם נקלטו על ידי הנספח הצבאי המצרי בירדן, צלאח מוצטפא. בחלק מהמקרים הוא החזיר אותם לפיגועים נוספים בישראל ובחלק אחר הוא החזיר אותם מירדן למצרים".
התקופה מתאפיינת במאות פיגועים שהולכים וגוברים, הירידה לאזור הדרום מתבצעת רק על ידי שיירות צבאיות, ובאפריל 56' מגיע שיא הפיגועים עם מאתיים פיגועים או מפגעים בשבוע אחד. באותם ימים מתרחש רצח רועי רוטנברג, רכז הביטחון של נחל עוז, בידי חוליית פושטים שהגיעה מעזה.
בעקבות המציאות הקשה הזו מורה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לשר הביטחון דיין לחסל את ראש הנחש, מוסטפה חאפז, ראש המודיעין המצרי ברצועה, חביבו ונאמנו של נאצר ומי שהקים עבורו את גדוד הפדאיון, והיה לו שותף, הנספח צבאי המצרי בירדן, צלאח מוצטפה.
מיטשניק מוסיף ומספר אודות האופן המבצעי בו נוהל הסיכול בתקופה בה אין אמצעים טכנולוגיים כדוגמת ימינו אלה, לא סייבר ולא כטב"מים. המשימה מוטלת על אמ"ן בראשותו של יהושפט הרכבי, ובמחלקת האיסוף מחליטים שמי שיבצע את המהלך הוא יחידה 504, המפעילה סוכנים, בשיתוף היחידה הטכנולוגית.
בבסיס דרום של היחידה מתקבלת החלטה לאתר סוכן בוגד, סוכן שהוא שלנו לכאורה אבל ידוע שהוא בוגד. מי שנבחר הוא סוכן בדואי בשם טלאלקה הנחשד כבוגד ולפני שמוטלת עליו המשימה מבצעים בחינה על מנת לוודא שהוא אכן בוגד. הוא מזומן לפגישה עם שייח' בדואי בכיר ומאזינים לשיחתם והקללות של טלאלקה כלפי ישראל באותה שיחה מבהירות שאכן מדובר בבוגד.
לאחר המבחן זומן טלאלקה והוצגה בפניו מעטפה ובתוכה ספר. נאמר לו שזו המשימה החשובה ביותר שהוטלה אי פעם. מדובר בספר שצריך להגיע אל הסוכן החשוב ביותר של ישראל בעזה, מפקד המשטרה המקומית, על מנת שניתן יהיה לתקשר איתו. שאלו אותו אם יוכל לעמוד במשימה והוא, שכבר ראה בעיני רוחו את הרווחים שיקבל בצד השני של הגבול, הסכים מייד.
ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן הוכן ספר ממולכד כאשר גם לשונית המעטפה שבה הוא נמצא ממולכדת גם היא, כך שדי יהיה בפתיחה כדי להפעיל את חומר הנפץ. טלאלקה יצא לדרכו כשבסל הפלסטיק שאיתו מונחת המעטפה ובישראל ממתינים לשמוע את תוצאות האירוע מבלי שיש אפשרות לעקוב אחר המתרחש במטה המודיעין המצרי.
"השלב הראשון שבו לומדים על ההצלחה הוא כשהכותרות של העיתונים במצרים מדווחות על מותו של מוסטפה חאפז כשרכבו עלה על מוקש כי המצרים לא יודו שנכנסנו אליהם לקודש הקודשים, מטה המודיעין המצרי ברצועה".
השלב השני באימות תוצאות המבצע הגיע בסוף שנת 1956 כאשר כוחותינו נכנסו לעזה ולמטה המודיעין המצרי. שם הם מצאו את דו"ח ועדת החקירה שהוקמה לבקשת נאצר כדי לדווח לו איך נהרג חביבו. הוועדה קובעת שהמודיעין הישראלי היתל במודיעין המצרי ומתאר איך טלאלקה מתייצב עם סל הפלסטיק בכניסה למשרד של ראש המודיעין המצרי שבו היה מוסטפה חאפז ומחליפו המיועד שהזהיר מהמעטפה שהגיעה מהיהודי וטען שצריך לבדוק אותה אבל מוסטפה חאפז היה להוט לראות מה שלחו היהודים למקור החשוב ביותר שלהם ברצועה. כשפתח את המעטפה היא התפוצצה והביאה למותו.
בהמשך הדברים מספר מיטשניק על חיסולו, כמעט במקביל, של צלאח מוצטפא, הנספח המצרי בירדן. סוכן אחר שלח אליו מעטפה דרך העיר העתיקה בירושלים, שהייתה אז בידי ירדן. "המכתב היה לכאורה מוועדת שביתת הנשק. יומיים לאחר שחוסל מוסטפה חאפז, הנספח פתח את המעטפה וחוסל".
מיטניק מעיר ואומר כי המבצע צמצם את גל הטרור באופן משמעותי, אבל לא מיגר אותו לגמרי. המיגור הסופי היה רק אחרי מערכת סיני שבה נתפסו מחבלים רבים ונחקרו.