בשנת ד' שפ''ב, 622 למנין הנוצרים, היגר מוחמד עם נאמניו מהעיר מכה לעיר מדינה. פעולה זו נקראת בפי המוסלמים היג'רה - ההגירה. זו השנה שממנה מתחיל המניין המוסלמי.
באותה עת היו היהודים הגורם הדומיננטי במדינה. שמה המקורי של העיר מדינה הוא יתריב. היא נקראה "מדינה" בעברית כי הייתה אז העיר הגדולה ביותר באזור וכך שמה של עיר גדולה בלשון חז''ל.
לפי מסורות מוסלמיות העיר מדינה נוסדה על ידי יהודים שברחו למדבריות ערב לאחר חורבן בית שני מאימת הרומאים.
בהיותו במדינה אימץ מוחמד נביא האסלאם חלקים שונים של ההלכה היהודית. אחד הדברים הללו שמוחמד אימץ הוא אלמנטים מסוימים של השחיטה היהודית. בקוראן (סורת אל מאידה איה 5) מבואר שמותר למוסלמים לאכול ממאכלי היהודים.
בתימן, גזרו המוסלמים על עצמם באיסור דרבנן שלא לאכול משחיטתם של היהודים. לדבר זה היו השפעות רבות על הפסיקה היהודית בתימן.
מובן שאינני מוסמך להוציא ''פתאווה'' - פסק הלכה מוסלמי, המכשיר בשר. אבל, כמו מרבית השוחטים, ידוע לי מה נחוץ לעשות כדי שהבשר יהיה כשר למוסלמים - ''חלאל'' ואפילו חלאל ''למהדרין" .
אצלינו, השוחט חייב להיות יהודי בוגר, גוי או ילד פסול לשחיטה. לאישה מותר לשחוט אצלינו. אצל המוסלמים לעומת זאת שחיטת אישה פסולה, אבל שחיטת זכר ילד כשרה. בפועל גם אצלינו נשים אינן שוחטות.
במרחב המוסלמי הדבר נבע מהרצון שגם מוסלמים יקנו את הבשר, ובעיקר את הטרפות שלנו. בזכות המוסלמים ניתן לצמצם הפסדים במקרה של טרפות. בתימן כאמור המוסלמים אסרו על עצמם לקנות משחיטתם של היהודים ולכן היו שם נשים שוחטות.
לפני השחיטה יש לברך. ברכת השחיטה שלנו היא: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על השחיטה. שחט בלי ברכה, השחיטה כשרה. ברכת השחיטה של המוסלמים אללה אכבר - אלהים גדול. לשיטתם שחיטה שלא ברכו עליה אוסרת את הבהמה.
ברכת השחיטה שלנו כשרה עבורם. בכל זאת המוסלמים מעדיפים שהשוחט היהודי יברך גם "אללה אכבר". דבר זה נדון אצלינו בפוסקים והוכרע לחיוב, כלומר אין מניעה שהשוחט היהודי יגיד "אללה אכבר" לפני השחיטה.
דיון נוסף הוא האם האמירה "אללה אכבר" חייבת להאמר לפני ברכת השחיטה שלנו או שניתן לאומרה בין הברכה לשחיטה ואינה מהווה הפסק? ההכרעה היא שעדיף לאמרה קודם אבל גם אם נאמרה לאחר הברכה אינה הפסק בין הברכה לשחיטה.
גם בשחיטה שנעשית עבור מוסלמים בלבד הם מבקשים מהשוחט לברך. במקרה זה יש קושי לברך על שחיטה שאינה מיועדת לאכילת יהודים לכן עדיף לומר דוקא "אללה אכבר" בלבד.
המוסלמים דורשים שהשוחט יפנה בעת השחיטה לכיון מכה. אצלינו לא רק שאין הוראה מקבילה הדורשת שהשוחט יפנה לכיוון ירושלים אלא שדבר זה גם אינו רצוי מחשש שישתמע מזה שאנו שוחטים קדשים בחוץ - כלומר שאנו שוחטים קורבנות מחוץ לבית המקדש. הדיון בפוסקים שלנו האם מותר לפנות למכה בעת השחיטה. ההכרעה היא שמותר. בכל אופן אם לא פנה השוחט לכיוון מכה השחיטה כשרה למוסלמים.
השחיטה צריכה להיעשות בסכין. אין הגבלה על החומר שממנו הסכין עשויה. היא יכולה להיעשות מברזל פלדה זכוכית אבן צור או חומרים אחרים. כיום נהוג לשחוט בסכינים מפלדת אל חלד מחוסמת. אצל המוסלמים מספיק שהסכין תהיה חדה ואין מגבלות נוספות. אצלינו השחזת הסכין היא אחת המיומנויות הקשות ביותר שעל השוחט ללמוד. הפגם הקטן ביותר פוסל את השחיטה. אנחנו משתמשים באבני משחזת עדינות ביותר - לשיוף הסופי משתמשים באבני שיש חלקות במיוחד. בעת ההשחזה שוטפים את האבנים כל הזמן במים נקיים. גרגיר אבק קטן על האבן עלול לפגוע בסכין ולפסול אותה. אפילו שוחטים ותיקים בעלי נסיון רב עלולים לפעמים להתקע עם השחזת סכין במשך זמן רב ולא להגיע לתוצאה הרצויה.
חז''ל מספרים שאברהם אבינו כאשר רצה לשחוט את יצחק נפתחו השמים ומלאכי השרת הורידו דמעות. דמעה אחת פגעה בסכין. אברהם אבינו שהרגיש במכה התעכב כדי לבדוק את הסכין מחדש. במשך הזמן הארוך שארכה הבדיקה המציא לו הקב''ה את האיל לעולה.
סכין השחיטה שלנו אינה יכולה להיות בצורת פגיון מעוקל כדרך שנוטים לציירה הציירים המציירים את עקדת יצחק. אלא מלבן, שבסופו זויות מרובעות. במחזור המקדש לראש השנה שהוצא על ידי הרב ישראל אריאל יש ציורים של העקדה ושם ניכר שהציורים נעשו תחת הדרכה - סכין השחיטה לכל פרטיה מצויירת במדויק.
החסידים מספרים שהבעל שם טוב במהלך נדודיו היה שוחט באחת העיירות. לאחר זמן מה עזב והמשיך בנדודיו. ובמקומו בא שוחט אחר. לאחר עזיבתו אחד הבעלי בתים שלח מישהו שישחוט אצל השוחט החדש אבל הוא חזר מיד. שאל אותו למה לא שחטת אצלו? ענה לו: ישראל השוחט, היה משחיז את הסכין בדמעות שהיה מוריד, אבל זה החדש משחיז במים מן הכד, אז איך אפשר לשחוט אצלו?
השחיטה נעשית מן הגרון לכיוון המפרקת. צריך לחתוך בה את הקנה והושט הנקראים ''סימנים'' בלשון חז''ל. הקנה הוא צינור הנשימה, הושט הוא צינור האוכל. בבהמה חייבים לשחוט רוב של כל אחד מהסימנים. אבל בעוף מספיק לשחוט רוב של אחד מהם.
רצוי לשחוט גם את מה שחז''ל קוראים ,ורידים". אלו העורקים הראשיים בצואר המביאים את הדם למוח. המוסלמים מקפידים בשחיטה שנעשית עבורם על חיתוך הורידים.
מזה כמאה שנה מתחולל פולמוס השחיטה. בארצות רבות באירופה ארגוני צער בעלי חיים דורשים לאסור את השחיטה היהודית כבלתי הומאנית. ראויה לציון מיוחד גרמניה אשר שם מיד לאחר הנאצים לשלטון נאסרה שם השחיטה בגלל חוסר ההומניות שבה.
גם כיום מתנהל בכל רחבי אירופה נסיון לאסור את השחיטה. הפעם, המטרה העיקרית של האירופים היא למרר את חייהם של המוסלמים דוקא. אבל היות וכאמור מפורש בקוראן ששחיטת היהודים מותרת למוסלמים הרי שהמוסלמים יכולים לרדת מתחת לראדר ולהשאיר את הויכוח ליהודים.
חיתוך הורידים - העורקים הראשיים למוח מביא למות מידי של הבהמה או העוף. אבל כאמור שחיטתם אינה מחויבת על פיה ההלכה היהודית. במצב רגיל שוחטים גם את הורידים. רק בשחיטת אווזים שפוטמו שוחטים ללא שחיטת הורידים. אנו שוחטים כך משום שאנו חוששים שכתוצאה מדחיפת האוכל בכוח לתוך פי האווז נקרע צינור האוכל - הושט. קריעה זו מטריפה אותו ולכן כדי לבדוק האם הושט נקרע יש צורך לשחוט בזהירות את הקנה בלבד בלי לפגוע בושט ולאחר שהאווז מת מוצאים את הושט לכל אורכו ובודקים אותו. אבל האווז הוא עוף מים ויכול לעצור את נשימתו לזמן רב מאוד. כדי לקרב את מיתתו מנתקים עם הציפורן את הורידים. כאמור אין זה נעים ובאופן כללי אין נוקטים בשיטה הזו.
בכל אופן, אצל המוסלמים, דוקא חיתוך הורידים הוא העיקר, כלומר יציאת הדם. בישראל נאסר כיום לפטם אוזים משום צער בעלי חיים כך שבארץ בעיה זו אינה קיימת כרגע.
לאחר השחיטה אנו בודקים האם יש בבהמה מחלות מסוימות שבגללן הבהמה נטרפה - נאסרה באכילה. אצל המוסלמים אין מגבלה כזו ואין אצלם הלכות טרפות.
זו נקודה חשובה מאוד. משום שדבר זה מאפשר לנו למכור להם את הטרפות שלנו.
כאשר עלו האשכנזים לארץ הם לא הצליחו ליצור לעצמם שחיטה עצמאית כי הערבים לא הכירו בהם כיהודים ולא קנו מהם את הטרפות שלהם. כך שהקמת משחטה אשכנזית הייתה הפסדית. החכם באשי הספרדי סרב לתת לאשכנזים אישור יהדות כדי לא לפלג את הקהילה המאוחדת. לאחר שוחד ושלמונים רבים לקאדי המוסלמי האשכנזים קיבלו ממנו אישור יהדות והצליחו להקים לעצמם שחיטה נפרדת.
השחיטה היחידה שהאשכנזים הקימו לפני אישור היהדות שקיבלו מהמופתי הייתה משחטה לאוזים מפוטמים. מפני שהמוסלמים בכל מקרה לא קנו ממנה בגלל אי שחיטת הורידים.
מכאן גם הקריאה הנרגשת לכל הפמניסטיות היהודיות להקים את המשחטה הנשית הראשונה. אומנם היא לא תהיה כלכלית כי המוסלמים לא יקנו ממנה. אבל מי מתחשבת בענינים כאלו כאשר מדובר בג'יהד למען השויון.
כאשר מדובר בבהמה הרי לאחר השחיטה יש צורך ל''נקר'' או ל''נקד'' - להוציא שומנים מסוימים האסורים באכילה. אחד מהם הוא גיד הנשה. המוסלמים אינם מכירים כלל איסור זה והם אוכלים שומנים אלו. לעומת זאת יש מוסלמים הנמנעים מאכילת גיד הנשה. בכל אופן גם אם הם מנקרים או מנקדים אותו אין זה דומה לרמת הניקור היהודית שאנו מחטטים אחריו עד הסוף.
בהרבה ארצות בעולם השחיטה היהודית מחזיקה מעמד כלכלית בזכות המוסלמים. כמו כן גם בנושאים אחרים מתקיים שיתוף פעולה בין גופי כשרות יהודים לגופי כשרות מוסלמים. שיתוף פעולה זה מאפשר שחיטת כשרה ושחיטת חלאל בארצות מוסלמיות כמו איחוד האמירויות ובעולם בכלל. שיתוף הפעולה הזה מקל על שני הצדדים לקיים את מצוות דתם.
יכול להיות ששלום בין עמים ודתות יגיע דוקא דרך אנשים מאמינים.
הכותב הוא שוחט וסופר סת"ם. בעל תואר שני במזרח תיכון אוניברסיטת אריאל. לתגובות:elizorrsegal3@gmail.com