האלוף במילואים גרשון הכהן התארח באולפן ערוץ 7 במלאת 20 שנים לגירוש מגוש קטיף והסביר מדוע מעורבותו באירוע הקשה הייתה חיונית.
"מה שניסיתי להסביר הוא שלצד הממד הלוגיסטי הענק, יש כאן תחנה בהתפתחות הסיפור הציוני וגאולת ישראל, שהאופן שבו המהלך יתבצע ישפיע לדורות. באותם ימים היה ברור לי שאחת הסיבות שאני לוקח את זה על עצמי, למרות שאין לי דרך לעצור את זה, היא כי ישימו מישהו אחר. היה חשוב שזה יהיה אני כי אני מבין עד כמה אירוע תלוי באופן שבו מספרים אותו ובקביעת התודעה והיה ברור לי שחשוב שאני אספר את הסיפור", מסביר הכהן.
לדבריו, היה חשוב שהנרטיב שייצרב, לא יהיה אנטי מתיישבים. "התפיסה שלי אומרת שיש שתי דרכים: האחת, להוציא את האירוע הזה מכל מה שאפשר לראות אותו כשייך להוויה הציונית, אבל אז אי אפשר יהיה לחבר את עם ישראל לזה ואני זקוק לעם כדי שיבין שמדובר בעתיד גאולת ישראל".
לדעתו המעשים שעשה, כולל הניואנסים, היו מתוך דאגה לעתיד ההתיישבות כולה. "התפללתי כל רגע שזה לא יקרה, שאיכשהו יהיה נס, ותליתי תקווה במשאל הליכוד שהיה ושרון פשוט צפצף עליו. בין היתר, זה גם מה שהביא אותי להבנה, ששרון רוכב פה על איזושהי תודעה ישראלית של רצון להיפטר מכל 'הצרה' הזאת שנקראת רצועת עזה.
מי שחושב שהיה סיכוי להגיע לאיזשהו הישג באלימות עד לקצה בגוש קטיף פשוט לא קורא נכון את המפה. להערכתי שרון הבין שאלימות קשה בגוש קטיף וצפון השומרון תיקח את כל הלגיטימיות של המתיישבים בהמשך וכך הוא גם יוכל לטפל בנסיגות מיהודה ושומרון", הוא מוסיף.
לדעתו "אין לנו סיכוי אם אנחנו לא ממשיכים להחזיק ביהודה ושומרון. מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון היא איום גדול יותר מגרעין איראני".
לשאלה אם לדעתו ישראל תחזור להתיישב ברצועת עזה הוא משיב "זה יכול להיות. בשלב הזה קשה לראות איך זה קורה. יכול להיות שזה יקרה אולי במרחב של התוחמת הצפונית, אלה שגרו שם באלי סיני וניסנית, שבכלל לא תפסו את עצמם כמתנחלים. מדובר בנקודה טקטית. מי שיושב על הגבעה צופה לאשקלון מכיוון אחד ולאזור עזה מהכיוון השני".