תדרוך הכתבים הצבאיים היום עסק בשינוי המערכה בעזה. צמצום כוחות, מעבר לשיטת לחימה חדשה, כיתור, שחיקת אויב והכי חשוב שחמאס יעשה לנו טובה ויחתום כבר על העסק. ככה לא מנצחים מלחמות, בטח מול אויב מרושע ומנוסה כמו החמאס.
החלוקה צריכה להיות ברורה וחדה, על משקל אמירתו של בן גוריון: 'נלחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן…'. צה"ל צריך להילחם בחמאס בנחישות ובעוצמה להכרעתו, כאילו אין עסקה וכזאת איננה על הפרק. הדרג המדיני צריך לעסוק בעסקאות. כשמתהפכות היוצרות, זה לא עובד.
החמאס שומע את המדינאים מדברים על עסקה ושומע את הרמטכ"ל ודוברו מדברים על עסקה ושומע שמטרת המבצע היא להביא אותו לעסקה. אז מה הוא עושה? מקשיח את ליבו כי הוא יודע שלא נלך עד הסוף ולא נפעל להשמדתו.
כשאנחנו קובעים דד ליין אחרי דד ליין, כשאנחנו מגישים הצעה אחרונה אחרי הצעה אחרונה ואז עוד אחת, אזי אין מצב וגם אין סיבה שחמאס יחתום כשברור לו שמחר יקבל יותר.
ככה לא מנהלים משא ומתן, ככה לא מנצחים מלחמות, ככה מאריכים אותן ואז מגלים שצבא המילואים הגיע באחוזים מדהימים לפני שלושה חודשים כשהרמטכ"ל אמר לו שהפעם זה יהיה אחרת, הפעם נכריע, הפעם לא נעצור ולא נוותר.
והנה שוב, אכלנו את הדגים המסריחים ונגורש מהעיר. שחקנו את המשאב היקר של המילואים ואת אמון הציבור. צה"ל המפואר שהביס את חיזבאללה בשבועות ספורים ואת איראן במלחמת 12 הימים, גורר רגליים מול חמאס.
אין תירוצים, אנחנו פשוט לא עושים מה שצריך. איך אני יודע? תשאלו את חמאס מה מפריע וכואב לו ועל מה הוא נלחם בדוחא.
על ההפרדה האזרחית - ציר מורג. ועל השליטה בסיוע ההומניטארי - חלוקה לאזרח באמצעות החברה האמריקאית ולא במשאיות למחסני החמאס.
לחמאס זה ברור, למפקדי האוגדות והחטיבות זה ברור, חבל שלמטה הכללי של צה"ל זה פחות מובן וחבל שהם נותנים לכל מיני קולות להסיט אותם מהמטרה. חבל שראש הממשלה והקבינט שמדברים על הכרעת החמאס, לא נותנים פקודות ברורות באותה הרוח.
לא מאוחר להתעורר. אנחנו יודעים מה צריך לעשות ואיך, גם אם זה ייקח יותר זמן כי שחקנו את הכוחות. הבסיס נשאר כשהיה, הנעת אוכלוסייה לשם הגנתה, הפרדה בין אוכלוסייה וחמאס ושליטה מלאה בסיוע ההומניטרי.
די להתפלשות ולהמתנה שהחמאס יעשה לנו טובה. תנו לצה"ל לנצח.