וברור לגמרי שהבעיה היא אדלשטיין, הש"ג התורן. ברור כשמש שהוא ראוי לכל גינוי של עיתונאי, פוליטיקאי או עסקן. ואין שום ספק - אם רק יגרשו אותו בבעיטה, תיפתר כל הבעיה.
כי בטוח שהילדים שלי, אחים שכולים שיוצאים שוב ושוב למילואים - הם בעיה שולית. ובטוח שנשים שנאנקות תחת עול גידול ילדיהן לבדן - הן בעיה מזערית. אין ספק שעסקים שהוקמו בעמל רב וכעת קורסים - הם בעיה מינורית. מיותר לציין שצה"ל, שזועק שאין מספיק לוחמים, הוא בכלל לא הבעיה האמיתית.
הבעיות האלו אינן נחשבות בעיניהם של עסקנים, שאחרי 653 ימי מלחמה ממשיכים לדאוג שכל מי שנראה כמוהם יחיה את חייו בשלווה. והבעיה הכי גדולה בעיניהם? כבר ניחשתם - ההוא שעומד בראש הוועדה.
צבא של משחירים ומלביני פנים מתגייס בקול צהלה פרועה. הם מקללים, משמיצים, מסמנים מטרה ברורה - יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון: "בן של כומר", "חתרן בלתי נלאה", "מוליך שולל וזומם מזימה", "מפיל ממשלה בגלל נקמה", "עולה חדש שלא עשה כלום בשביל המדינה".
ורבים, ממש כמוני, שרואים את העוול - רק רוצים להקיא מהחרפה. לשון הרע, הלבנת פנים, הוצאת שם רע - הכול הפך ללגיטימי בעיני חלקים מסוימים בציבור.
ולא עדיף שתגידו את האמת בפנים? שלדעתכם ראוי להיכנע לאיומי העסקנים החרדים, ובלבד שהממשלה הנוכחית תמשיך לנהל את המלחמה. שאתם סבורים שהיא ממשיכה לעשות טוב למדינה. תגידו גם שאתם לוקחים בחשבון תחושת קיפוח ואפליה קשה בציבור, סיכון מבצעי בגלל מחסור בכוח אדם, ושחיקה נוראית של חיילי הסדיר והמילואים.
אם כך הייתם מדברים - לפחות אלו שלא מסכימים אתכם, היו מעריכים את הכנות והיושר. לא כפי שעכשיו - שבים להתנהלותכם בבוז.
אנא, למען הכבוד לפוליטיקה בישראל, שכבר נשחק עד אימה - חִזרו בכם מהמשחק הפוליטי הציני הזה, שכולו השפלה.
ולך, יולי, באופן אישי - מאב שכול שאיבד את בנו בלחימה: תודה לך, מכובדי יולי אדלשטיין. מעומק ליבי - תודה.