תלמיד כיתה ד' הלומד בבית ספר יסודי בישראל סבל מחרם שקט שנמשך תקופה ממושכת - למעלה מחודשיים - מבלי שמישהו מהמבוגרים בסביבתו הבחין בכך.
רק לאחרונה גילו הוריו את הסיטואציה, בעקבות שיחה תמימה בין שתי אימהות.
האירוע החל כאשר ההורים שמו לב שבנם הפחית משמעותית באכילה. בדיקה רפואית אצל רופא המשפחה לא העלתה ממצאים חריגים, וההנחה הייתה שמדובר בירידה חולפת בתיאבון.
שיחה אקראית של אם לתלמיד אחר עם אימו של הילד העלתה את הנורה האדומה: האם ביקשה לבדוק אם הילד יוכל להצטרף לאירוע 'על האש' שהכיתה מארגנת. אימו של הילד נדהמה לשמוע על האירוע לראשונה: "איזה אירוע?", שאלה, ומיד חשה שמשהו אינו כשורה.
מבירור נוסף עלה כי הילד שלה סובל מחרם שקט - מצב בו חברי הכיתה מדברים איתו רק לצורכי נראות, כדי שהמחנכת לא תבחין, אך אינם משתפים אותו באירועים חברתיים או בפעילויות אחר הצהריים. לדבריה, "אף אחד בכיתה לא סופר אותו או מזמין אותו, אפילו לא בחופש הגדול".
המחנכת לא חשדה במתרחש, מאחר שבמהלך שעות הלימודים לא נראו סימנים חריגים. גם ההורים לא זיהו את הסימנים בשלבים הראשונים. "חשבנו שאם תהיה בעיה כזו, ברור שהוא יבוא ויספר", סיפרו.
לטענת מקור ששיתף את הסיפור, מדובר במקרה אחד מתוך חמישה לפחות שבהם ילדים מכיתות ג' עד ט' חוו חרם שהחל במהלך שנת הלימודים ונמשך גם בחופשת הקיץ. אותו מקור תיאר: "כל חרם כזה רוצח - אין מילה עדינה יותר - את הנשמה של התלמידים האלו ומצלק אותם לכל החיים".
בהקשר זה, ההמלצה להורים היא להיות יוזמים בשיחות עם ילדיהם, ולברר באופן קבוע כיצד מתנהלים חייהם החברתיים: "חרם יכול להיות כמו גז - בלי ריח, בלי טעם, בלי צורה. אבל עדיין מדובר בחתיכת רעל".