כתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכה י - כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד ציוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.
מדברי רמב"ם זה נלמד מדין קל וחומר בן קל וחומר, אם על הנהנים מתורה לטובת לקיחת כספי צדקה וריווח ממון כותב הרמב"ם את דבריו החמורים, הרי כל שכן שיאמר כך על הנהנים מתורה על מנת לא לצאת ולהילחם באויבים הקמים עלינו.
המתחמק מקיום מצוות לא תעמוד על דם רעיך, והנפקד מהשתתפות במלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר, כאותם לומדי תורה המשתמטים משירות קרבי, ובפועל הם שולחים אחרים לקרב, על מנת להגן גם עליהם, על משפחותיהם וילדיהם, והם עצמם אינם מסייעים במאומה למאמץ המלחמתי, והכל בתירוץ צדיקותי ורוחני, כי הם משימים על ליבם לעסוק בתורה, כמה וכמה חמור עוונם, הריהם מכבים את התורה, מחללים שם שמים, גורמים רעה לעצמם ואינם בני עולם הבא !!!
הרי הרמב"ם יכל לומר דבריו בלשון הרבה יותר נינוחה ורכה, ולומר שאין זו מעלה עליונה לעסוק בתורה וליטול צדקה, כי באמת עדיף להיות עוסק בתורה ולשלב עמה מלאכה, אך מי שחשקה נפשו לעסוק בתורה וליטול מהצדקה אף זו מדרגה הגונה, כי סוף סוף הריהו לומד ואשריו והעולם מתבסם, אך מ"מ אינו בעל המעלה הגבוהה ביותר, ומדוע הרמב"ם לא נקט כך ?!
ועוד יכל לומר, אדרבה זכות גדולה היא לציבור שיהיו בתוכו דמויות הוד הבוחרות לעסוק בתורה, ואדרבה ישמח הציבור כולו בזכות הנופלת בחיקו לתרום לצדקה וליהנות ממנה את החפץ לעסוק בתורה, ולמה הרמב"ם השמיט זאת?
ועוד הרמב"ם יכל לומר, כי העוסק בתורה הנוטל מן הצדקה הוא בעצם מזכה את האחרים, ומביא להם שפע של ברכה כלכלית חוזרת, ובעצם הוא לא נוטל מהם אלא הוא מזכה אותם בכך שהוא לוקח מהם, הוא בעצם נותן להם פי וכמה טובה וברכה בתורתו בה הוא עמל ..., ולמה הרמב"ם לא אומר זאת ?!
אלא הרמב"ם פוסק באופן נחרץ, כי יש תורת אמת המביאה שפע ברכה וקידוש השם בעולם, ויש תורת שקר, וסימנה לפי מעשי הלומדים, אם הלומדים אינם מנצלים את לימוד התורה לפטור מהגנה על עם ישראל אלא גם לומדים וגם מחרפים נפשם ממש בשביל יהודים אחרים, הרי מעלתם עליונה והם מרבים קידוש השם, לעומתם, אלו הנהנים מדברי תורה ופוטרים עצמם מלעסוק במלאכה או ממצוות הגיוס והלחימה, זאת ע"מ ללמוד יותר ויותר, ומצוותם היא גדולה בעיניהם, אך באמת היא הפוכה לגמרי מהתכלית האמיתית.
אמנם לגבי העיסוק בתורה כבר רבים נקטו שכהוראת שעה יש לנהוג לא כרמב"ם, זאת כדי שלא תשכח תורה מישראל, והתקבע מצב לפיו, יש הצריכים להתמסר ללימודה על מנת ללומדה לאחרים, ולכן התירו את הכוללים וכדו', במשך הדורות, ובמיוחד הוצרכו להגדיל התורה לאחר ימי השואה הארורים בהם כמעט וכבתה תורה מישראל, ונכחדו הישיבות, אולם כל זה שמענו בענייני ממון, בהן הקהילה והציבור נרתמים להחזיק תלמידי חכמים עמלי תורה, שהרי בלאו הכי כל קהילה מצווה שתהיה לה קופת צדקה ולהחזיק עניים, אלמנות ויתומים, ולכך יוסיפו ויחזיקו בממונם אף את הגרעין הלומד של תלמידי החכמים.
אולם מעולם לא שמענו כעין זה בדיני הצלת נפשות. כולנו שומעים כי זקוקים כעת, כבר כמעט שנתיים, לעשרות אלפי לוחמים חדשים. כולנו שומעים זעקות הלוחמים, בנות זוגן וילדיהם הקוראים נואשות, בואו והיכנסו עמנו מתחת לאלונקה, שאו עמנו בעול.
והנה וידוע לכל, כי הישיבות לא יסגרו ולא ייעלמו, אלא פשוט ניתן יהיה לקיים סבבים ארוכים של לימוד בישיבות וסבב קצר של שירות קרבי לאורך שנים, זאת לאחר תקופת הכשרה חד פעמית של מקסימום חצי שנה שירות והכשרה של לוחם קרבי בסיסי. הרי בכל שנה ושנה יש בישיבות ימי חופשת "בין הזמנים", שהם חודשיים וחצי במהלך השנה, בקלות ניתן לצמצם את בין הזמנים בחודש, ובאותו חודש לגייס את בני הישיבות לשירות קרבי, במילואים, ובעיקר ניתן לערוך סבב בין הלומדים.
לדוגמה, אם יש 120 אלף לומדי תורה מגיל 18 ועד 30 , הרי אם בכל חודש רק עשרה אחוזים ישרתו כלוחמים קרביים , 12 אלף בחודש, הרי קול התורה ימשיך להישמע בגאון עם 108 אלף לומדי תורה, ו - 12 אלף לוחמים מקדשי שם שמים בכל חודש יתגייסו לשירות מילואים של חודש בלבד בכל שנה מגיל 21 ועד גיל 51 - למשך 30 שנה, ומיד אחרי חודש יחזרו לתלמודם, וירבה קידוש השם ושפע ניצחונות לכלל ישראל מתוקף זכותם הלוחמים הצדיקים עמלי התורה,
לעומת זאת, אנו חוזים במראות בלתי נתפשים, בהם אחינו בני הישיבות, כביכול, עומדים מן הצד ואומרים אנו עוסקים בתורה ולא נילחם לנצח, בין בעת לימודו ובין כשנסיים את ימינו בישיבה ובכולל, לנצח בלשכותיהם אין אנו מתייצבים, והרי אירוע זה הקשור לניצול נפשות הלוחמים הוא חמור פי כמה וכמה מנטילת הצדקה אותה בקושי התירו במהלך הדורות.
אין כל היתר גורף למשתמטים בשם הטיעון הריני עוסק בתורה, זאת מעולם לא שמענו. ולכן לשיטתו ולקביעתו של הרמב"ם תוגדר תורתם של המשתמטים כהבל הבלים, תפילותיהם שווא, מכבים הם את מאור הדת, מביאים רעה על עצמם ואינם בני עולם הבא - ממש מבהיל !!!
עורו אחים, רוצו להתגייס ללחימה, עם ישראל זקוק כרגע לאלפי לוחמים קרביים, לא למשגיחי כשרות, לא לחזנים ולא לקברנים אלא ללוחמים - חזקו ואמצו, ונעם ה' עליכם, ומעשה ידיכם כוננו לה'- חרב פיפיות בידכם ורוממות אל בגרונכם - לניצחון המוחלט !