במהלך השנים האחרונות, מאז מלחמת המפרץ, חוותה ישראל ירי מתמשך של פצמ"רים, רקטות וטילים לעורף הישראלי. מאות נפגעים, הרוגים ופצועים, בגוף ובנפש, בנוסף על נזקים לתשתיות ולפגיעה באורח החיים.
השיגורים מבוצעים מנקודות שונות ברחבי עזה, לבנון ולאחרונה גם מתימן ואיראן. מערכות הגילוי והיירוט מאכנות אותם מידית, תוך זמן קצר, אולם זמני המעוף המשתנים מאפשרים זמני התרעה שונים עבור כל שיגור. לדוגמה- שיגור לעבר הישוב שדרות אפשרי מבית חנון (15 שניות), ממרכז הרצועה (עד דקה וחצי) או מתימן (10 דקות). אז מתי כדאי להתריע ?
פיקוד העורף החליט לפני שנים לייצר מערכת התרעה אחידה, מתוך אילוצים טכנולוגיים ורצון לפשטות ואחידות מול האוכלוסייה. בהתאם, נקבע בכל אזור זמן התגוננות מינימלי וקבוע ובהתאם - זמן התרעה זהה. לדוגמה - זמן ההתרעה לשדרות נקבע כ-15 שניות, גם במקרה של התרעה אפשרית של דקה וחצי. זמן ההתרעה לנהריה נקבע כ-30 שניות, גם במקרה של שיגור מעומק לבנון המאפשר התרעה של 2 דקות.
הבעיה- במקרים רבים, בפרט באזורי ספר, זמן ההתרעה קצר מאוד ואינו מספיק כדי להגיע בזמן למרחב מוגן. גם באזור המרכז, כ-40% מהבתים בישראל נבנו ללא ממ"ד ואפילו זמן התרעה של 90 שניות אינו מספיק כדי להגיע למקלט סמוך. האוכלוסיות שנפגעות במיוחד מזמן התרעה קצר הם המבוגרים, משפחות עם ילדים, בתי ספר וכלל האוכלוסייה הנמצאת בדרכים - ברגל או ברכב.
התוצאה היא טרגית: באירועי "חרבות ברזל", כ-70 אזרחים וחיילים נהרגו, ומאות נפצעו לאחר שלא הספיקו להגיע למרחב מוגן בזמן או שלא ניסו בכלל בשל הזמן הקצר. בנוסף, נפגעים רבים שנפצעו או נהרגו בריצה הבהולה, לרבות מצוקה נפשית המלווה את החשש להגעה מאוחרת למיגון. סער נורסקי, לוחם תותחנים נהרג בכניסה לרכב הממוגן. עמר בנג'ו, בקרית איסוף נהרגה בריצה למיגונית. 12 ילדים במג'דל שמס נהרגו בסמוך למיגונית ועוד מקרים רבים שיכלו להימנע אם רק היו מקבלים התרעה מוקדמת יותר.
בשנה האחרונה התקיים דיון בוועדת משנה עורף לחוץ וביטחון בהצעה להאריך את זמן ההתרעה. אחת ההצעות שהועלו בדיון הייתה הפצת הודעה מקדימה שתופץ מיד עם זיהוי השיגור לעבר הישוב, בנוסף על ההתרעה הקבועה והאחידה בזמן המינימלי. ב-17.4.25, לאחר עבודת מטה שהתקיימה בפיקוד העורף הוחלט כי במקרה של שיגורים מתימן תופץ הנחיה מקדימה של 2-3 דקות לפני ההתרעה הרגילה. מדובר במהפך בתפיסת ההגנה שהעדיפה עד כה אחידות ופשטות על פני הצלת חיים. ניתן לקבוע בוודאות כי הפצת ההתרעה המוקדמת במבצע "עם כלביא" הצילה חיים רבים והפחיתה את החרדה המלווה לאזעקות, על אף השיפורים הנדרשים באפשרות השתקת/הגדרת הצליל וכדו'.
עם זאת, במקרה של שיגורים מעזה ולבנון, ההחלטה עדיין נותרה שלא להפיץ הנחיה מקדימה. שיגורים מעזה לעוטף ולעיר אשקלון וכן שיגורים מלבנון לעבר יישובי הצפון מאפשרים בממוצע זמן התרעה של 40-90 שניות - זמן שיכול להיות ההבדל בין חיים למוות. גם באזורים המרכזיים, כאמור בהם הזמן מוגבל, תוספת של מספר דקות יכולה להציל חיים רבים.
בדיונים שנערכו בוועדת חוץ וביטחון התבקשו נציגי פיקוד העורף להציג את השיקולים שהובילו להחלטה להשהות את ההתרעה לזמן קבוע, וכן להתייחס לתחקירי האירועים שהובילו לטרגדיות כמו ב"חרבות ברזל".
נציגי הפיקוד ביקשו לדון בפרטים אלו בישיבות חסויות, אך חצי שנה חלפה מבלי שנקבע מועד לדיון, והספק גובר אם ניתן להצדיק את השהיית ההתרעה אל מול התוצאות הטרגיות והכאב של המשפחות השבורות.
האיום הרקטי מעזה ולבנון טרם הוסר. על אף הפגיעה בחיזבאללה ובתקווה, סיכול האפשרות לפלישה רגלית, חיזבאללה מחזיק עדיין בעשרות אלפי רקטות לטווחים קצרים ובינוניים, וניתן להניח כי גם חמאס וגא"פ, במקרה של הפסקת אש, יחזרו ליצור מקומי של רקטות שיאפשרו את חידוש הירי תוך זמן קצר.
בהתאם, נדרש להתאים בהקדם את מדיניות זמן ההתרעה במטרה להקטין באופן משמעותי את מספר הנפגעים בסבב הבא.