בסוף השבוע שעבר זכיתי להשתתף בערב השקה ייחודי שארגן ידידי, עיתונאי "מקור ראשון" ובעל הפודקאסט "רוח הזמן" מתן חסידים יחד עם אריאל ויטמן וישעיה רוזנמן, בשיתוף "מכון ארגמן", לספרה החדש של העיתונאית, השדרנית והסופרת היהודייה־בריטית מלאני פיליפס.

שם הספר "the builders stone", "אבן הבונים" בתרגום חופשי. וכך נכתב בכותרת סקירת הספר ברשת: "בעוד המערב נאבק בניסיונות להשמידו מבפנים ומבחוץ, לקחים מרכזיים בחוסן היהודי יכולים לאפשר הן לנצרות והן לציוויליזציה לשרוד". פיליפס שחיה כיום בעיקר בירושלים, משמיעה קול אמיץ, רהוט, בהיר ונחרץ על משבר הציוויליזציה המערבית, ועל מרכזיותה של מדינת ישראל כחוד החנית של הבשורה לעולם המערבי:

"הציוויליזציה המערבית ניצבת בפני רגע קריטי. אויבים זרים החשים את חולשתה מסתובבים סביבה. מבפנים, המערב נשרף על ידי פילוג, ניוון ודמורליזציה. מתקפת 7 באוקטובר על ישראל הציבה בפניה בחירה בין ציוויליזציה לברבריות - אתגר שהמערב נכשל בו.

אך חברה פגועה זו רחוקה מלהיות אבודה אם היא מקבלת עצה ממקור בלתי צפוי. התרבות המערבית מבוססת על הנצרות, שיסודותיה בתורה טמונים ביהדות. הישרדותו הייחודית של העם היהודי מציעה הן למערב והן לכנסייה הנוצרית הנאבקת, וגם לאנשים חילונים הנמנעים מהדת, לקחים יקרי ערך בחוסן שעליהם ללמוד אם תרבותם רוצה לשרוד" (המשך סקירת הספר, בתרגום מאנגלית).

פיליפס, בשונה מהוגים יהודים אחרים בגולה, איננה מטשטשת את ההבדלים בין היהדות לנצרות אלא מציבה את היהדות כאבן הבוחן של המוסר המערבי־נוצרי. בכך היא מצביעה על כשלי החילון ועל כשליה של הדת הנוצרית שהחילון המערבי הוא תולדתה, ומציעה לאמץ את יסודות המוסר היהודי כדי להשיב למערב את האמונה בצדקת דרכו.

לפני כחצי שנה, ראיין מתן חסידים את פיליפס, לפודקאסט שלו "רוח הזמן", בריאיון הזה שטחה פיליפס את משנתה בצורה מעמיקה ורחבה יותר מדבריה בערב להשקת ספרה החדש. בדברים להלן אביא מדגם קטן מדבריה החשובים, אך אני ממליץ בחום להאזין לכל הריאיון המרתק הזה (כותרתו: "התאבדות המערב - האסלאם, החילון, הבגידה בישראל").

חלוץ ההתנגדות העולמי

פיליפס פותחת את דבריה בקריסה הערכית של המערב ומנתחת את שורשיה: "החברה המערבית 'חיללה את עצמה'. המערב לא מאמין בנצרות. וללא דת, החברה קורסת. ואנחנו יכולים לראות מה קרה כתוצאה מהעובדה שהמערב הפך לחילוני. אין להם יותר במה להאמין. הם נפטרים מכל הערכים שלהם. הם רומסים את כל הערכים שלהם. וכתוצאה מכך, הם לא יודעים מה הם. ומכיוון שהם לא יודעים מה הם, הם בוודאי לא הולכים להילחם על מה שהם... וכך נוצר ואקום (=ריק)...

"כל מה שהמערב צריך לעשות, וזה די פשוט, הוא לקום ולהתנגד לכך באומרו, אנחנו יודעים עכשיו מה אנחנו, אנחנו מאשרים מחדש את מה שאנחנו. אנחנו הולכים לנקוט צעדים כדי לשמור על ערכי הליבה הממסדיים שלנו, שהם בעצם ערכים תנ"כיים, ולא נסכים שמישהו יערער אותם... כי לדעתי, ואולי אני טועה, אבל לדעתי, האסלאמיזם הדורסני ייסוג לאחור. הוא מתקדם כי אין לו התנגדות. הוא היה נסוג אם היה נדחק לאחור. וזה אותו הדבר כאן בישראל".

לדבריה, חלוץ ההתנגדות העולמי הוא עם ישראל ומדינת ישראל: "ישראל היא אומת הפרדיגמה במובנים רבים. אבל מהבחינה הזאת... ישראל מתנגדת והיא מנצחת אף שהמערב אומר שהיא מפסידה. אבל זה מפני שהמערב קולט את זה דרך הפריזמה האובדנית שלו. ישראל מנצחת, והיא תנצח כי היא יודעת מה היא, היא יודעת מי היא, לא רק במה היא מאמינה, היא מבינה מאיפה היא באה, היא מבינה מה היא מייצגת, ויותר מעניין, היא אוהבת את מה שהיא. וישראל רוצה להמשיך במה שהיא. זו הסיבה שאנשים כאן מביאים לעולם כל כך הרבה תינוקות. הם רוצים להמשיך לחיות. במערב לא מביאים תינוקות לעולם, הם ממש מתים. הם לא רוצים להמשיך...

"אפשר לשנות את המצב בעזרת מנהיגות נכונה, מנהיגות דתית, מנהיגות תרבותית, זהות לאומית, מנהיגות פוליטית. אפשר לעשות את זה. אם תרצה, זה יכול להיעשות, בערך כמו שהרצל אמר".

אנאלפבתיות מוסרית

בספר שפרסמה פיליפס לפני כ־‏15 שנה, "העולם התהפך - הקרב הגלובלי על אלוהים, אמת וכוח", היא עסקה במהפכה התרבותית שעליה היא מרבה לדבר ולהתריע. היא מכנה אותה "משאלת המוות הנוכחית של המערב". בין השאר היא טוענת שם שהיהדות היא המטרה של כל האידיאולוגיות החילוניות שמערערות את המערב כיום. וכך הסבירה את דבריה בריאיון:

"זה דבר מדהים כשאתה מסתכל על האידיאולוגיות האלה (החילוניות), שבעצם כולן הן רעיונות מעשה ידי אדם שהחליפו את הערכים התנ"כיים... האידיאולוגיות האלה באמת יצאו לשנות את המערב לעולם חדש וטוב יותר, אחוות האדם, אוטופיה, וכשמסתכלים על האידיאולוגיות האלה, בשורש שלהן, מדהים לראות שלכולן יש התייחסות ליהדות, לעם היהודי או למדינת ישראל (=במובן ההופכי, המתנגד).

"קחו למשל את העתיקה מכולן, הרלטיביזם המוסרי. זה הרעיון שמבוסס על העיקרון שהפרט הוא מרכז היקום. זה מבוסס על הרעיון שמה שאני עושה ומה שאני חושב - זה העיקר. אם אני מרגיש כמו שאני מרגיש, אם אני מרגיש שאני קורבן, אז אני קורבן. לא משנה מה העובדות...

"זה נוגד את היהדות כי היהדות היא ההיפך המוחלט של רלטיביזם מוסרי. הקוד המוסרי הבסיסי של היהדות הוא אחריות מוסרית. הרעיון שכולנו אחראים למה שאנחנו עושים, אנחנו לוקחים אחריות על מה שאנחנו עושים, ושיש הבחנה מוחלטת בין נכון לרע אובייקטיבי, בין אמת לשקר. זאת המשמעות של אמונה.

"בעולם החילוני אין דבר כזה אמת אובייקטיבית. אם אתה אומר שיש דבר כזה אמת אובייקטיבית, שמשהו נכון לחלוטין, אתה נחשב חסר השכלה. זה מאוד מתוחכם לטעון שהכול יחסי. מה שאני חושב, מה שאני מרגיש, הוא האמת שלי. כפי שאופרה וינפרי אמרה, 'זו האמת שלי'. ובכן, לא, זו אנאלפבתיות מוסרית. והיהדות בטוחה לחלוטין שאין דבר כזה 'האמת שלי'. יש את 'האמת'. ואתה מקיים את האמת ואתה נלחם בשקרים ונלחם בהתעללות באמת, אז זה בהחלט ערך מרכזי".

מדינה לא נורמלית

בתשובה לשאלה איך על ישראל להתמודד עם ההתנגדות אליה מן המערב, השיבה: "בסופו של דבר, אנחנו העברים. אנחנו באים מהעבר השני. אנחנו האומה השוכנת לבד. זה התפקיד שלנו. האנשים בישראל שחושבים, לא, אני רק רוצה להיות חלק מהמערב, ויש אלפים כאלה. עשרות אלפים, מאות אלפים ברחובות, כל הזמן, זה מה שהם רוצים. אני רוצה להיות כמו... אנחנו רוצים להיות מדינה נורמלית.

"לא, לא! ייעודו של העם היהודי בישראל הוא להיות מדינה לא נורמלית. זה נוגד את כל הסיכויים. לעולם נתריס כנגד כל הסיכויים. זה תמיד יתריס נגד כל הסיכויים כי העם היהודי תמיד התריס נגד כל הסיכויים ותמיד יתריס נגד כל הסיכויים. זה התפקיד שלנו בחיים. לא נוח? בהחלט. מעדיפים לחיות כך? לא בטוח. כולנו רוצים חיים שקטים. אבל זה הגורל שלנו. זה מה שאנחנו. אז מה חדש? אז המערב בירידה. אז יש סדרה חדשה של אתגרים. אנחנו נתמודד עם זה.

"זו תהיה התשובה שלי. זה אולי נראה בלתי אפשרי, אוטופי... למעשה אני אופטימית להפליא. וזה בא מהחיים כאן (בישראל), בעיקר החיים כאן. אם הייתי גרה בבריטניה, הייתי, אתה יודע, בעצם אומרת שהכול נגמר. אתה יודע, המערב אבוד. כי ככה הם חושבים. אבל על ידי אמונה בעצמך ואמונה שאתה יכול לעשות את זה - אתה תעשה את זה".

דור העתיד

"אני חושבת שכשהאבק סוף־סוף ישקע על המלחמה הנוראה הזו, אנחנו הולכים לגלות שהפלדה חזרה לעמוד השדרה הישראלי. אנשים מקווים, ואני אחת מהם, שהדור הזה שאנחנו רואים נלחם בחזית, מפגין לא רק אומץ, לא רק גבורה, שבוודאי יש שם, אלא מפגין משהו אחר, שהוא אמונה בעם היהודי ובהיסטוריה שלו ובמסורת שלו ובתרבות שלו, שזה מה שהם נושאים לקרב. הם נושאים לקרב את אחריותם לדורות שלפני כן. והם לא הולכים להשלים עם כל השטויות האלה שפוגעות בהגנה על המדינה לעולם, לעולם לא עוד.

"ואני חושבת שרוב הישראלים מרגישים את זה. מרגישים את זה בעצמם. הם חולקים את זה והם רואים את האנשים האלה, והם אומרים זה לזה, כולנו אומרים זה לזה, זה הדור שצריך עכשיו לקחת את השלטון... זה העתיד".

לשאלה בנוגע למחלוקות בחברה הישראלית השיבה: "אני לא מאמינה שהחברה הישראלית היא חברה מפוצלת. אני מאמינה שיש מאות אלפי אנשים שנמצאים במסלול מערבי מסוג זה (=שאיפה לנורמליות). אבל החברה הזו היא של 9 מיליון. וגדלה, והדמוגרפיה לוקחת אותנו לדמוגרפיה מזרחית יותר, לצורת חשיבה שבה מספר הולך וגדל של אנשים יגידו, אנחנו לא משלימים עם הזבל הזה שהוא בעצם מוות דקדנטי, ערכים שהם משאלת מוות מערבית.

"אנחנו כאן הולכים לחיות. ואנחנו כבר לא הולכים לסבול אנשים שמנסים להרוס אותנו מבפנים וגם מבחוץ. אני חושבת שההרגשה הזו כל כך חזקה והולכת ונבנית. אז כשאנשים מדברים שוב על מדינה מפוצלת, אני אומרת - לא, לא, לא! ישנן מחלוקות, כמובן... אבל זה יעבור. המדינה חזקה. המדינה לא מחולקת.... הרוב המכריע יודעים בדיוק מה הם, על מה הם נלחמים, איך עליהם להילחם כעת בעתיד, עם מה אסור להם להשלים עוד. ואני חושבת שזה לגמרי חיובי. ישראל היא דוגמה נפלאה למערב האובדני, אם יבחר להסתכל לכאן..."

המרחם על האכזרים

דבריה של פיליפס מהדהדים לי בעוצמה את הדברים שמו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, היה חוזר ומשנן לנו שוב ושוב, בעיקר בתקופת הגירוש מגוש קטיף ואחריו. כעת אנו מציינים עשרים שנים לאותו פשע לאומי נורא, שהמלחמה הנוכחית היא מפירותיו המרים, אך בגבורת האומה ולוחמיה, היא גם מתקנת אותו באופן יסודי ושורשי.

הרלטיביזם המוסרי של מערכת המשפט הישראלית ושופרותיה באקדמיה ובתקשורת, אפשרו את העוול המוסרי הזה, בגלל הוורטיגו המוסרי העמוק שבו היו ועודם נתונים. וכך חזר פעם אחר פעם הרב אלישע (הציטוטים להלן מתוך החוברת "כדבר אלישע", ספר במדבר, מטות־מסעי עמ' 126-127):

"היכן היה בית המשפט? ... איפה היו כל אבירי תנועת 'בצלם'? להיכן נעלמה התקשורת? התשובה פשוטה וכואבת, הם לא היו שם כי אין להם מוסר אלוקי. המוסריות האנושית והסובייקטיבית, מובילה לכך שכלפי מי שלא מוצא חן בעיניך - מותר לך לעשות הכול, עד כדי 'להתאכזר על רחמנים'".

כך גם הסביר את סמיכות מלחמת לבנון השנייה על כשלי הדרג הצבאי הבכיר שבה, לגירוש מגוש קטיף: "אותו צה"ל שהתאכזר במידה מסוימת לתושבי גוש קטיף - לא ידע להילחם כראוי ולנצח את האכזרים".

הרב התייחס בדבריו למדרש הידוע על המלחמה בעמלק, המובא בשם רבי שמעון בן לקיש: "כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן..." (קהלת רבה ז, טז).

וכך הסביר את דברי המדרש: "כאשר בן אנוש קובע את גבולות המוסר לבדו - הוא חשוף לאינטרסים עד כדי מצב שבו כל האיזונים משתבשים וכך עלולים להגיע למצב שבו מרחמים על מי שצריך להפעיל כלפיו את עומק הדין ומתאכזרים כלפי מי שזקוק לרחמים". זוהי התוצאה של רלטיביזם מוסרי.

והתרופה העמוקה לציוויליזציה האנושית היא השיבה למוסר היהודי הא־לוהי. "כי היהדות היא ההיפך המוחלט של רלטיביזם מוסרי".