אחד מהנושאים החמים בחופש הגדול בכל מה שנוגע להדרכת הורים הוא איך נעזור לילדים שלנו להימנע מכל מיני סכנות שאורבות להם: אלכוהול, מסכים, סיגריות ועוד.
אבל האמת היא שמתחילת השבוע קיבלתי כמה וכמה שיחות מהורים ששאלו אותי לגבי הקשר עם הילדים המתבגרים שלהם:
לטענתם, כמעט כל אינטרקציה איתם מסתיימת אחרי שניות ואם הילדים כבר יוזמים בעצמם שיחות זה רק בכדי לבקש מהם משהו: כסף, שירות הסעות או כל דבר אחר. זה משפיל. זה מעליב. והאם הם באמת צריכים להשלים עם המצב רק בגלל שזה חלק מגיל ההתבגרות.
השבוע נתקלתי בסרטון מופלא של הרב אורי זוהר זצ"ל שמספר שהוא אמר שאמא אחת פנתה אליו ואמרה לו שהבן שלו כל היום יושב ורואה כדורגל והוא רוצה שגם היא תראה איתו...
אז הוא אומר לה: נו...?
היא עונה לו שהיא לא מסוגלת כי זה לא מעניין אותה.
אז הרב אורי זוהר עונה לה: והוא, הילד שלך, מעניין אותך?
היא עונה לו: בטח שהוא מעניין אותה.
אומר לה הרב זוהר: אז שבי ותראי אותו כדורגל ותשאלי אותו: מי זה? זה מסי? וזה רונאלדו? במקרה הזה, אמר לה הרב אורי זוהר, עשית את המצווה הכי גדולה בעולם! קישרת את הנשמה שלך עם הנשמה של הבן שלך וזה הבסיס לכל שיתוף פעולה:
אם הוא יודע והוא מאמין שאתה לא מתחיל עכשיו לייצג לו את הממסד אלא אתה אבא שלו או את אמא שלו ואתם איתו בהתאם לתפיסה של 'באשר הוא שם'...
מסיים הרב אורי זוהר: תזכרו שהוא צריך לקבל ביטחון שאתם מאמינים בו. אוהבים אותו. רוצים אותו. אז הוא ישתף איתכם פעולה בכל עניין אחר.
ואל תשכחו בכל חלק ושלב בתהליך הזה, לא לוותר על הכבוד. על האמון ועל האהבה בכל תנאי.
*
חשבתי כמה מהפכנית הגישה הזו: הרי כולנו כהורים כל הזמן עסוקים בלהעיר לילדים שלנו. לנסות ולגונן אליהם. להגיד להם מה מותר להם לראות ומה אסור, למרות שברוב הפעמים אנחנו אפילו לא מציעים להם אלטרנטיבה ראויה שתעניין אותם במקום.
ובכל זאת כמה פעמים יצא לנו פשוט להתיישב רגע לידם ולראות את התוכן שהם רואים מבלי לשלול אותו ישר. נכון, כנראה יהיו תוכניות שפשוט נסלוד מהם ונאסור עליהם לראות אותם בגלל חוסר התאמה לגיל או לתכנים. אבל יהיו גם תוכניות שיפתיעו אותנו ובמצב כזה, למה שלא נהיה איתם ביחד?
*
יש מתבגרים שיש להם פנאי ומוחין ללמוד עם ההורים שלהם גמרא או כל דבר ערכי אחר אבל אני מכיר המון שלא ממש בא להם בחופש לשבת וללמוד את הדף היומי עם אבא שלהם.
מה איתם? האם נגזר עליהם לבלות את כל החופש נפרד מההורים שלהם? האם אין באמת רעיון יצירתי שההורים יוכלו לבלות איתם בכל זאת ביחד?
ואם תרצו דוגמא שתסכם את כל העניין אז אתמול דיברתי עם חבר שלי שאמר לי שהבן שלו לוחץ עליו כבר כמה חודשים לעשות מנוי להפועל ירושלים:
"תשמע" הוא אמר לי: "אני לא משתגע על הרעיון. בכל זאת משחק כדורסל והבן שלי בכלל רוצה ללכת ליציע של האולטרס (האוהדים הכבדים).
אמנם יש המון דתיים אבל לא יודע כמה זה הולם את ערכי הישיבה שהוא נמצא בה.
בכל אופן החלטתי שאם אני אעשה לו מנוי אני גם אעשה לי מנוי ולילד הקטן שלי מנוי. שנהפוך את כל המשחק הזה לזמן בילוי משפחתי ובלי קשר כך גם אוכל לפקח על הילד שלי מקרוב.
מה אתם יודעים, לפעמים לא צריך ללכת רחוק מידי בשביל להיות שם עם הילדים שלנו.
צריך פשוט לחשוב קצת אחרת. באשר הוא שם. לגמרי.