הרב ספי גלדצהלר, ראש בית המדרש המקוון 'הרוח הגדולה', מקיים באחרונה פולמוסים מצולמים עם נציגים של העדה החרדית ונטורי קרתא על שאלת היחס למדינה ולגאולה.
בראיון לערוץ 7 הוא מתייחס למניע שמוביל אותו למפגשים הללו, לתכני המפגשים ולמטרה שהוא מציב לעצמו במפגשים הללו.
הרב גלדצהלר מספר על אחד המתעמתים אתו, הרב אביעד נייגר, אותו הוא מגדיר כ"דיבייט הרציני ביותר", מי שנחשב היום לנציג רשמי של העדה החרדית, אך למעשה החל את דרכו בעולם החילוני, הגיע למכון מאיר, שם למד אצל הרב שרקי ואצל הרב אלפסי את משנת הרב אשכנזי, מניטו, אך האובר-ממלכתיות שפגש בציונות הדתית בתקופת ההתנתקות גרמה לו לחשוב שדרך זו אינה דרכו שלו והוא פנה לסאטמר.
על הבחירה להתמודד ולהתעמת דווקא עם נציגים מהפלגים הקיצוטניים ביותר של הציבור החרדי, ולא עם הרוב המתון הרבה יותר, אומר הרב גלדצהלר כי מניטו הגדיר כשתי קבוצות את הרב קוק והרב'ה מסאטמר כיחידה אחד ומנגד את שאר הציבור החרדי ואת המזרחי, וציין כי שני הראשונים רואים במהלכי הקמת המדינה מהלך רוחני, האחד רואה לחיוב והאחר לשלילה אך שניהם מבינים שיש כאן אירוע בעל משמעות רוחנית גדולה. מנגד הקבוצה השנייה רואה במדינה אקט פיזי נטול השפעה רוחנית.
עוד מציין הרב גלדצהלר כי העדפתו את השיח עם הפלגים הקיצוניים ביותר נובעת מכך שמדובר בקבוצות בעלות אידיאולוגיה סדורה, לעומת החרדים ה"רגילים" שמעדיפים 'שב ואל תעשה' על מנת שלא להכריע בין מי שרואה במדינה מעשה שטן ובין מי שרואה בה גאולה. בנוסף הוא מציין כי החרדים האשכנזים והמתונים חשים צורך להתיישר על פי עמדת הקיצוניים.
על אף הבחירה בשיח דווקא עם הקיצוניים ביותר, לא סבור הרב גלדצהלר שיעלה בידו לשכנע אי מי מהמתפלמסים והמתווכחים אתו, אך מאחר והוויכוח מתפרסם לעין כל, הוא מאמין שדברים יכולים לזוז בעמדותיהם של הצופים בויכוח, ומדובר בתזוזה שנושא שתמיד הוא קריטי אך על אחת כמה וכמה בעת מלחמה.
בהמשך הדברים מתייחס הרב גלדצהלר לתכני העימותים, לאחר שהוא מציע לצופים בויכוחים שלא לבחון כל ויכוח בשאלה ידו של מי גברה אלא לדון לגופן של הטענות. נתח משמעותי בויכוחים עוסק בשאלת היחס לשלושת השבועות והרלוונטיות שלהן לימינו אלה, אך הרב גלדצהלר סבור שעל אף חשיבות הסוגיה הזו יש להבין את הפסיכולוגיה שמאחורי הפילוסופיה, כהגדרתו. ובהקשר זה הוא מביא את סיפור של הלל צייטילין הי"ד ששאל גם את הרב זוננפלד וגם את הרב קוק ליחסם כלפי החלוצים שגם עוברים על כל עבירה שבתורה וגם מוסרים את הנפש על גאולת ישראל.
הרב זוננפלד אמר שאין חלקנו עימהם, כי אנו בוחנים דברים לפי הגלוי, וגם אם בתוכם יש חלק נסתר לא על פיו אנחנו מכריעים. לעומתו הרב קוק אמר שעלינו לראות את סגולתם הפנימית שכן אמנם דברים נבחנים על פי הגלוי ולא על פי הנסתר, אך זאת רק בתקופת הגלות. בעידן הגאולה דברים נבחנים על פי הנסתר שבהם. בפער התפיסתי הזה טמון לא מעט מהמניע האמיתי שמאחורי העימות בין שתי הגישות.
בהתייחס לשאלת עצם הנכונות של פלג חרדי קיצוני להכיל מפגש עם רב ציוני דתי, האם יש בכך בשורת שינוי, אומר הרב גלדצהלר כי מהתגובות המגיעות אליו הוא למד שחסידים רגילים אינם יודעים להתמודד עם סוג כזה של ויכוחים ויתכן שרק מי שעבר מסלול מורכב של חילוני שהיה בבית המדרש הציוני דתי ולאחר מכן הגיע לחרדיות הקיצונית, הוא זה שיקיים סוג כזה של עימות. יש במי שעבר מסלול שכזה עוז וגדלות שלא קיימת אצל רבים במגזר החרדי הסבורים ששפתם פנים-מגזרית וממילא לא תובן לזולת.
עם זאת הוא מטיל ספק אם נטורי קרתא שמחים לגלות על קיומו של ויכוח ושיח שכזה, וזו הסיבה שמי שקיים את הויכוח אתו היה נכדו של הרב הירש, מי שקיבל את תפקיד השר לענייני יהודים בממשלתו של יאסר ערפאת, כלומר מי שנחשב כ"סוס פרא" בנטורי קרתא, מי שאינו מתרשם ממה יגידו ומה יחשבו עליו. בעדה החרדית, לעומת זאת, רואים ברב נייגר מי שמשמש מעין שליח להדוף את טענות הציויינים.
(מתוך המפגש בהנחייתו של העיתונאי ישראל שפירא)
האם צפויים מפגשים נוספים שכאלה? הרב גלדצהלר משוכנע שכן. הוא מציין שעד כה עסק בשיחות במעט מהסוגיות הנתונות במחלוקת וסוגיות רבות אחרות כמו היחס לציבור החילוני וראיות לכך שאנו בעידן של גאולה ומן הסתם יזדמנו עוד מפגשים על מנת ללבן סוגיות שכאלה, מעבר לכך שהוא עצמו מביא לשכונת מאה שערים תלמידי מכינות ומסיירים מבית המדרש שהוא מוביל, כך שהזדמנויות להיפגש ולהתווכח בהחלט צפויות.