חוקר המלחמות אביתר בן צדף, שעסק במשך שנים במחקר הצל"שים בצה"ל, מזהיר כי גם הפעם עלול הצבא להעניק עיטורים על בסיס מידע שגוי או חלקי. זאת לקראת ההחלטה הצפויה על הענקת צל"שים ללוחמים מקרב השבעה באוקטובר.
מחקרו גילה כי לא פחות מ-60-70 אחוזים מהצל"שים שהוענקו מתש"ח ועד היום "הם צל"שי להד"מ - לא היו דברים מעולם", כהגדרתו, ולדבריו מדובר בביטוי לתרבות השקר הפורחת בשורות הצבא.
בדבריו מציין בן צדף מספר דוגמאות לאותה תרבות קלוקלת ומספר כי "בקרב על גשר, קיבוץ בעמק הירדן, חבלן של גולני נשלח לפוצץ את הגשר שמחבר את עבר הירדן עם מערב הירדן, גשר שנועד לאפשר ללגיון לפלוש לאזור שבעבר נקרא בקעת כינרות, דרומה לכנרת. החבלן התקין את מנגנון החבלה אבל כשהתחיל הקרב הוא נעלם ואני לא מאשים אותו. מי שהיה בקרב יודע שזה דבר די מפחיד, ואם אתה בודד בשטח ללא חברים אתה במצב קשה".
"מנהל המחצבה של קיבוץ גשר ראה שהגשר לא פוצץ, והוא כמי שמבין בחומרי נפץ בהיותו מנהל מחצבה, הגיע למנגנון הפיצוץ והדליק אותו עם הסיגריה שלו והגשר התפוצץ. החבלן שלא פוצץ את הגשר קיבל את אות גיבור ישראל".
הוא ממשיך ומספר על אירוע שהתרחש בסוף אוגוסט 49'. צה"ל סיכם עם הליגיון הירדני על פינויה של מנהרת נפץ שאותה תכנן משה דיין למקרה בו תתקבל החלטה לכבוש את העיר העתיקה. "החבלנים מחטיבות עציוני וגבעתי דאז פינו את מטעני הנפץ, 8-10 טונות, כאשר למעלה היה אוהל שבו היו מפקדים מהליגיון, אנשי או"ם, אנשי משרד החוץ וצה"ל שישבו וחגגו. הפלסים מחיל ההנדסה זחלו במנהרת הביוב כדי לפנות את השקים המתפוררים של חומרי הנפץ והקצונה הבכירה חגגה. אחד החוגגים היה עוזר הרמטכ"ל, קצין בדרגת רב סרן. היה חשש לפגיעה בכנסיית הקבר, אבל לא הייתה תקלה כי החבלנים מעציוני וגבעתי היו מיומנים מאוד והמבצע עבר בהצלחה, אבל אותו רב סרן חזר למשרדו וכתב המלצה לצל"ש על עצמו, קיבל את המלצת הרמטכ"ל על כך, קיבל את האות שבהמשך עלה לאות המופת, למרות שכל תפקידו היה להיות נציג הרמטכ"ל באירוע".
הקצינים והחיילים שביצעו בפועל את העבודה חלקם קיבלו צל"שים "אבל רשעות טיפוסית גרמה לכך שבתואנות מטומטמות סירבו להמיר את הצל"שים שלהם לעיטורים", אומר בן צדף המוצא בדוגמא זו מודל להתרחשויות לא מעטות בתחום הצל"שים: "רואים כאן רמאות טהורה. אדם שלא עשה שום דבר למען המבצע, שלא היה שייך אליו, שמע עליו בדיעבד ורק הגיע להיות נציג הרמטכ"ל באקט הסיום של המבצע, קיבל את האות".
מחקרו מעלה שאירועים רבים שכאלה נגרמו מכך שהמלצות למתן אותות וצל"שים לא נחקרו באופן אמיתי ורציני, או שנבדקו על ידי מפקדי היחידות עצמם מבלי שניתנו להם הכלים האובייקטיביים לבחון את הדברים.
"אחד הצל"שניקים שקיבלו אות גיבור ישראל טען בספרו שהוא מתבייש בכך שהוא הגיע לטקס ולא אמר שלא מגיע לו הצל"ש, כי לא היה קרב באותו יום ולמעשה הוא לא היה בקרב", אומר בן צדף המביע תקווה שהפעם דברים ייבחנו לעומקם ובאופן רציני.
"הבעיה היא שמפקדים ממליצים. במלחמת יום כיפור היה רק מקרה אחד שחיילים המליצו על מפקדם", הוא אומר ומעלה הערכה לפיה מפקדים ממליצים על יחידותיהם וחייליהם בין השאר גם כדי להאדיר את שמם. "בארה"ב עד כוכב הכסף, שהוא העיטור השלישי בחשיבותו, חיילים יכולים להמליץ, ואם קבוצה של חיילים ממליצה על לוחם שהיה איתם, בודקים את הסיפור ומאשרים אותו. זה מונע רמאויות של מפקדים", הוא אומר ומעלה תהייה כיצד קרה שממלחמת יום כיפור יצאו מג"די השריון הסדירים כולם, למעט אחד, עם צל"שים.
בהתייחס לאירועי השבעה באוקטובר מעלה בן צדף חשש כבד מפאשלות, כהגדרתו. הוא מזכיר כי לוחמים רבים לחמו בבודדים או בזוגות וספק אם סיפורם יגיע לידיעת הציבור הרחב ולידיעת מעניקי האותות. בדבריו הוא מדגיש כי הצל"ש נועד להוות "אות הוקרה לחייל או יחידה שעשו מעל ומעבר ושינו את המצב, והיו כאלה בצה"ל, אבל לידם יש הרבה מאוד סיפורים בדויים. ממלחמת יום כיפור יש הרבה אנשים שהולכים ממורמרים וטוענים שהיה מגיע להם".
לטעמו לצבא יש את הכלים לתחקר ולהגיע לחקר האמת. לו האחראים על הענקת האותות יגייסו עשרות חוקרים, היסטוריונים וקצינים מגוייסים שיעברו יחידה אחר יחידה, יגבו עדויות, יצליבו נתונים ויעמיקו חקר, ניתן יהיה לחשוף את סיפורי האמת.
לזאת הוא מוסיף ומזהיר על פי ניסיון העבר: "צל"שים נועדו גם להסתיר פאשלות. להערכתי, יתנו הרבה צל"שים על מעשים שכביכול נעשו בשבעה באוקטובר וינסו למחות את זכר החרפה כשצה"ל לא הגיע לשטח עד הצהריים וכשהגיע הוא הגיע מאוד רע", הוא אומר ומוסיף: "העסק בנוי רע, כי האמת אינה לנגד עיני האנשים אלא כבוד המפקדים וכבוד היחידות".