האם אל-ג'ולאני (אחמד אל-שרעא) הוא טרוריסט בחליפה מערבית, המוליך שולל מעצבי מדיניות מערביים, המתוסכלים מהמציאות המזרח תיכונית המדממת ורוויית מלחמות וטרור בין-מוסלמים ובין-ערבים מונחי-דת ואידיאולוגיה מאז המאה ה-7, ולכן הם מתמכרים למציאות חלופית, ספקולטיבית ונוחה יותר של דו-קיום בשלום, המונחית על ידי שיקולים פיננסים ודיפלומטים?
או אולי אל-ג'ולאני זנח את הטרור, הפך מאידיאולוג לפרגמטיסט, ומנסה לייצב את סוריה המשוסעת שבטית, אתנית, דתית ורעיונית, ולקדם דו-קיום שלום מקומי ואזורי?
תפישת העולם והחזון של מנהיגים כגון אל-ג'ולאני, מחמוד עבאס וחמינאי, משתקפים באופן האותנטי ביותר בתכניות הלימודים, דרשות יום שישי במסגדים, התקשורת הרשמית וקשרים עם גופי טרור.
להערכה מציאותית של התנהלות אל-ג'ולאני - בעל הרקע הג'יהאדיסטי - יש להתנות כל מחווה כלפיו (כגון השעיית סנקציות כלכליות וחידוש יחסים דיפלומטיים) בעקירת החינוך לשנאה, דרשות ותקשורת השנאה, וסיום כל קשר עם גופי טרור, כמו גם התכחשות פומבית ורשמית לאידיאולוגיה של "האחים המוסלמים" ושל "היאת תחריר א-שאם" הקוראת להפלת משטרים מוסלמים לאומיים, להכניע את ה"כופרים", ולהשליט את האסלאם על העולם כדת הלגיטימית היחידה.
כדי להיות צמודים למציאות בכל הקשור להתנהלות אל-ג'ולאני, יש ללמוד מתקדימים של מנהיגים מזרח תיכוניים, שהוליכו שולל מעצבי מדיניות מערביים. לדוגמא, בתחילת דרכו, הרעיף בשאר אסאד על המערב מלל מתון, תוך הדגשת עבודתו כרופא עיניים בבריטניה, נשואיו לאישה סורית ילידת בריטניה, היותו נשיא אגודת האינטרנט הסורית ושליטתו במספר שפות זרות, ולכן הצטייר כמנהיג מתון בפוטנציה, היה אורחו של נשיא צרפת ב"מצעד יום הבסטיליה", והפך לחברם של הסנטור הבכיר ג'ון קארי ומחוקקים אמריקאים נוספים. אבל, בשאר אסאד התגלה כשטני יותר מאביו, והוביל למלחמת אזרחים שגבתה מחיר של יותר מ-500,000 הרוגים, 7 מיליון פליטים ומספר דומה של עקורים בסוריה.
ב-1978, אייתוללה חומייני הקיף את עצמו ביועצים צעירים, מבריקים ורהוטים, בוגרי אוניברסיטאות מערביות, ששלטו במספר שפות זרות, והנחה אותם לתדרך דיפלומטים ועיתונאים אמריקאים ב(דיס)אינפורמציה על השקפת עולם אנטי-סובייטית ופרו-אמריקאית, התמקדות בזכויות אדם לעם האיראני, הימנעות מיצוא המהפכה האסלאמית מעבר לגבולות איראן, ומחויבות לדו-קיום בשלום עם השכנים הסונים.
נשיא ארה"ב, קארטר התמכר למסרים של חומייני, הכריז ש"חומייני יעסוק בטרקטורים, לא בטנקים", שׂ"חומייני יהיה מהדורה איראנית של גנדי", והפעיל לחץ כבד על צבא איראן (שהתנגד לחזרת חומייני מהגלות בצרפת), ובכך הקל על הפלת שלטון השאה הפרו-אמריקאי. אבל, בסתירה למציאות חלופית שהשתלטה על מחלקת המדינה והבית הלבן, חומייני היה מונחה-חזון פנאטי, הוציא להורג מספר רב של קציני צבא בכירים, השתלט על השגרירות האמריקאית והחזיק 50 אמריקאים כבני ערובה למשך 444 יום, והפך את איראן מ"השוטר האמריקאי של המפרץ" למוקד העולמי האנטי-אמריקאי המוביל של טרור, סחר בסמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה.
ב-1993, הפריח ערפאת הצהרות שלום - לציבורי יעד בישראל ובמערב, ולא במדינות ערב - שהותאמו להתמכרות מנהיגים ישראלים ומערביים למציאות חלופית של "שלום עכשיו" ו"מזרח תיכון חדש" מונחה-קידמה ודו-קיום בשלום, והובילו להכשרת ארכי-טרוריסט וזכייתו בפרס נובל לשלום, במקביל להתפרצות גל טרור חסר-תקדים.
"האחים המוסלמים" - ארגון הטרור הסוני הגדול בעולם - רואים בתפישת השלטון ע"י אל-ג'ולאני מקור השראה להתפתחויות דומות בכל מדינות ערב. מאז הקמתם ב-1928, "האחים המוסלמים" מפגינים מיומנות בהטעיית המערב באמצעות פעילות דתית, חינוכית, חברתית, סיעודית ופוליטית, לצד חתרנות וטרור. "האחים המוסלמים" הם מונחי חזון המחייב הפלת כל משטר מוסלמי לאומי והכנעת המערב "הכופר", והקמת חברה אוניברסלית המתבססת על האסלאם כדת הלגיטימית והיחידה. בניגוד לממסד מדיניות החוץ המערבי שאינו רואה ב"אחים המוסלמים" ארגון טרור, כל המשטרים הערביים המתונים חשים את מאכלת "האחים המוסלמים" על צווארם.
השורה התחתונה: בעוד שאל-ג'ולאני עשוי להיות טרוריסט שהפך לפרגמטיסט, על המערב ללמוד מניסיונו של ג'ון ג'נקינס, מומחה בריטי מוביל ל"אחים המוסלמים" ולמזרח התיכון: "....המערב צריך להתגבר על הפיתוי לפענח את המזרח התיכון ע"י ערכים ומונחים מערביים... המערב עלול להתפתות ולהאמין שהפלת משטר מזרח תיכוני זדוני, מובילה לעליית משטר חיובי יותר. אבל, המציאות המזרח תיכונית מוכיחה את ההיפך... האלימות השלטונית לא נחלשת אלא חוזרת...."
יורם אטינגר עומד בראש חברת US-Israel Opportunities, המתמחה ביחסי ארצות הברית-ישראל. כיהן בעבר כקונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית וכמנהל לשכת העיתונות הממשלתית.