הרב צאלח אליהו, ממקימי מושב שתולה שבגליל המערבי, הלך לעולמו בגיל 93.
לפני שנתיים השיא משואה ביום העצמאות כאות הוקרה על פועלו למען עם ישראל ומורשת יהדות כורדיסטאן.
הרב אליהו ואשתו המנוחה נזימה ז"ל אימצו לאורך השנים חיילים בודדים ששירתו בגבול הצפון, גידלו 13 ילדים, ופעלו לחיזוק ההתיישבות בגליל. במשך עשרות שנים שימר הרב אליהו את מסורת יהדות כורדיסטאן וכתב מאות פיוטים.
הוא נולד בשנת 1932 בעיר ארביל שבעיראק, למשפחת רבנים שהובילה את קהילות יהודי כורדיסטאן. בהיותו בן 9 חווה את פרעות הפרהוד. לפני מספר שנים שנים הוכר כניצול שואה בעקבות אירועים אלו. בצעירותו עבר עם משפחתו לעיר סולימניה ושימש כחזן הראשי.
בשנת 1951 נמלט לבדו לישראל כדי להימנע מגיוס לצבא העיראקי. הוא שירת כלוחם בחטיבת גבעתי ולקח חלק בפעולות קרב מול סוריה וירדן. בזכות שליטתו בעברית שימש גם כמתורגמן לעולים חדשים. משפחתו עלתה בהמשך לארץ במסגרת מבצע 'עזרא ונחמיה', ובתחילה סברו כי נהרג במלחמה.
לאחר שחרורו מצה"ל נישא לנזימה ועבר להתגורר במעברת שער העלייה. בהמשך עברו למושב אלקוש ולאחר מכן, בשנת 1969, היו בין מייסדי מושב שתולה על גבול לבנון.
הרב אליהו שימש כנציג היישוב מול מוסדות המדינה, עבד כקניין במפעל מקומי, ולאחר מכן כממונה על הכשרות בקיבוץ יחיעם. לצד פעילותו הציבורית, למד ולימד תורה, שימר מסורות כורדיות, וחיבר פיוטים. חלקם פורסמו, ואחרים נותרו כתובים בביתו.
לאחר פטירת אחיו, חכם ניסים אליהו, שימש כרב מושב שתולה. גם לאחר פרישתו הרשמית, נותר כתובת רוחנית לתושבים והמשיך להשתתף בתפילות ובפיוטים בעל פה, למרות ירידה בראייתו.