אם אתם רוצים קצת פרספקטיבה על התעמולה של הנאצים מעזה על הרעבת ילדיהם האומללים וסבלם של החפים מפשע ועל ההפקרות שעולמנו מאפשר בנוגע לעלילות דם שכאלה, זה הזמן לזכור את עשר העובדות הבאות על הפצצת דרדזן במלחמת העולם השניה.
לחלק מהשחקנים צריך להחליף את השמות. לחלק אפילו זה לא. מה שבטוח, האדיוטים השימושיים נשארו בדיוק באותו מקום, באותו תפקיד ובאותה פוזה.
הנה הסיפור:
1. 1,300 מפציצים אמריקאים ובריטיים הטילו על העיר דרדזן 3,900 טון פצצות במשך שלושה ימים בפברואר, 1945. מספר הקרבנות בהפצצה נאמד כיום ב 22,000-25,000 הרוגים, מספר התואם את הערכת הרשויות המקומיות מיד לאחר המלחמה.
2. שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס השתמש בציניות ובכוונה תחילה במצפון המערבי על מנת לנסות לחדול את ההפצצות. הוא לקח את המספר המשוער של המשטרה המקומית - 25,000 הרוגים - הכפיל פי עשרה והפיץ לעיתונים במדינות הנייטרליות את המספר 250,000. כך גרם לזעזוע עמוק במדינות המערב.
3. המספר של התעמולה הנאצית נתקבע בזכרון המערב למשך עשרות שנים. בין השאר בגלל ספרו רב-המכר של ההסטוריון דיוויד אירווינג על הפצצת דרדזן משנת 1963 שהסתמך על המסמכים הנאצים המזוייפים. אז טרם נתגלה טיבו של אירווינג כמכחיש שואה.
4. האומדן של אירווינג השפיע בין השאר על הסופר ה"פרוגרסיבי", קורט וונגוט, שספרו על הפצצת דרדזן - בית המטבחים 5 - גם הפך לסרט מפורסם והעצים עוד יותר את האמון במספרי הכזב. וונגוט, אם כבר שאלתם, למד מפרשת דרדזן שאין לחלק את העולם לטובים ורעים והציג את הנאצים ביצירותיו בצורה אנושית ואמפטית. ממש כך. (בטח לא תתפלאו לשמוע שבראיון ב-2005 הוא כבר שיבח מחבלים מתאבדים וטען שמדובר באנשים אמיצים שמתים עבור כבודם העצמי).
5. אומדנים אחרים הרחיקו לכת אף יותר ודיברו על 500,000 הרוגים. תועמלנים ניאו-נאצים מדברים על "הפצצת השואה" או "השואה הגרמנית" שהיתה בדרדזן ובה נהרגו מיליון הרוגים!
6. התעמולה הקומוניסטית העצימה מכיוון נוסף את המיתוג השלילי של ההפצצות. דרדזן נשלטה עד 1990 על ידי השלטון הקומוניסטי של מזרח גרמניה שקיים מדי שנה ימי זיכרון להפצצת העיר בהם נישאו נאומים חוצבי להבות שהשמיצו את "האימפריאליזם הבלתי מוסרי של המערב", גינו את המערב על הפצצות ללא שום צורך צבאי, התעלמו מההקשר הנאצי, ובעיקר הדגישו איך הקומוניסטים החביבים מקדמים את השלום: "המערב החריב - הקומוניזם מגן".
7. רק בעשרים השנים האחרונות התברר סופית גודל הזיוף. מחקר מטעם מועצת העיר דרדזן העריך ב-2006 את מנין הקרבנות בין 18,000 ל - 25,000. דו"ח רשמי ומקיף של ועדת היסטוריונים גרמנים קבע שוב ב-2010 את המספר 25,000 ואת ניפוחו המלאכותי בידי הנאצים.
8. הויכוח העמוק יותר במערב נגע לשאלה האם היה צורך מבצעי בהפצצת דרדזן או שהיתה זו רק "הפצצה אסטרטגית" שנועדה לפגוע במורל הגרמנים וללחוץ עליהם להכנע. יש שטענו, שבמקרה כזה מדובר בפשעי מלחמה. ניחשתם נכון. הראשונים לטעון זאת היו אנשים כמו הפילוסוף והמתמטיקאי ברנרד ראסל, בדיוק אלה שבין המלחמות הטיפו לשלום עם הנאצים ולפייסנות כלפיהם, לצמצום בהוצאות הצבא, ולהלך רוח פאצפיסטי שהביא את בריטניה וצרפת בלתי-מוכנות למלחמה.
9. הפולמוס על "הפצצות אסטרטגיות" במלחמת העולם השניה רחב הרבה יותר כמובן. שיאו בדיון על פצצות האטום בהירושימה ונגסקי, אך הוא נסוב גם על הפצצת קלן והמבורג וברלין וטוקיו. גם כאן, מובילי הפייסנות שהובילה למלחמה, אלו שלא עלה בידם לזהות מראש את סכנתו של האויב הנאצי, היו הראשונים להתהדר בנוצות הפקח המוסרי של המערב. דווקא אלה שהיה מצופה שיסתמו קצת את הפה ויצטנפו בפינה חשוכה לאיזה 200 שנה.
10. השאלה אם היתה הצדקה צבאית להפצצות אינה אותה שאלה כשהיא נשאלת על ידי הסטוריון צבאי שמנסה לנתח בדיעבד את תרומת ההפצצה להכרעת הנאצים, לבין השאלה המוסרית העומדת בפני קובעי המדיניות בשעה שטרם הסתיימה המלחמה, ואין שום בהירות כמה אלפי חיילים מבעלות הברית עוד יצטרכו לשלם בחייהם על עודף סטריליות במאבק בנאצים.
אז מה היה לנו? הונאה נאצית, סחרור פרוגרסיבי, טוטליטריות קומוניסטית, וקורטוב אנטישמיות. כך הפכה דרדזן לסמל פשעי המלחמה של המערב אצל אלו שאפילו במקרה הנאצי אינם מסוגלים להבחין בין יום ובין לילה. מן היורשים האידאולוגיים שלהם, בארץ ובחו"ל, אל תצפו להרבה מדי. לא לנטילת אחריות על העבר, לא לשיקול דעת מוסרי סביר בהווה.