יעל בן יעקב, ממקימי שאנור, שוחחה עם ערוץ 7 בכנס קטיף במלאת 20 שנים לעקירת יישובי גגוש קטיף וצפון השומרון.
"שא-נור ושאר היישובים באזור צפון השומרון, היו עם אוכלוסייה חילונית, אידאליסטית, עם אידאולוגיה ציונית חזקה, ובשונה מ'תדמית המתנחל' עם הדובון, העוזי והציציות המתנופפות, האוכלוסייה היתה שונה", פותחת בן יעקב בתיאור היישוב ממנו פונתה.
היא מתארת את הרגע שבו היה ברור לה שתיאלץ להיעקר מביתה. "כשראיתי בטלוויזיה את אריק שרון בכנס הרצליה, ידעתי מהעבודה לצידו בתקופה שעסקתי בהקמה של יישובים חדשים באזור צפון השומרון, שמה שהוא אומר הוא מבצע. הבנתי שאם זו התוכנית שהוא מציג בפומבי היא גם תתבצע. אני נלחמתי בזה. היינו שותפים לכל הניסיונות לשנות את מהלך ההיסטוריה, אבל בתוכי ידעתי שהוא נחוש בדעתו ושהוא יעשה את זה בכל דרך".
את העקירה חוותה בצורה כפולה ומכופלת. "הבן הרביעי שלי, אוריאל, נולד בשא-נור. הוא גורש מגן אור בגוש קטיף. עשיתי את כל הדרך מצפון השומרון כולל גוש קטיף בחוויה הרגשית של הגירוש.
ביום שישי בבוקר של לפני תשעה באב של הגירוש, הייתי בגוש אצל הבן שלי בבית, ועשינו סיבוב ביישובים. אני הרגשתי על הגג בימית. כשהצעתי לו שישים לי באוטו חלק מהדברים החשובים כמו מערכת הסטריאו - הוא הסתכל עליי ואמר לי 'איך אני אשמיע מוזיקה בסעודת מצווה כשתבוטל הגזירה?'. באותו רגע הרגשתי שאני והוא נמצאים בשני מקומות שונים. כי אני על הגג בימית והוא עם התקווה שהיו לא תהיה'".
"החורבן היה מאוד קשה. הוא היה קשה לא רק לארבעת היישובים שפונו, אלא גם לששת היישובים האחרים שנקרעה מתוכם האוכלוסייה, שהייתה חלק ממרקם החיים היומיומי שלנו", היא מוסיפה.
את התקווה לשוב לשא-נור היא לא זנחה מעולם. "אני הרבה יותר ממדמיינת את הרגע הזה. לי ברור שזאת צריכה להיות המשימה העכשווית הראשונה. אלו אדמות מדינה, שטחים מוכרזים, כביש שנמצא עד היום באחריות צה"ל. יש גרעינים שמכינים את עצמם כבר הרבה זמן לעלייה".