אלוף-משנה במילואים לירון ליבמן, מי ששימש ראש מחלקת הדין הבין־לאומי בצה"ל וניסח לבקשת פורום המפקדים חוות דעת משפטית מקיפה על אפשרות הטלת מצור על רצועת עזה, מתייחס בשיחה עם ערוץ 7 להיתכנות המהלך ולמורכבויות המשפטיות הכרוכות בו.
לדבריו, "מצור הוא שיטת לחימה לגיטימית: מותר לכתר את כוחות האויב ולמנוע מהם אספקה עד שייכנעו. עם זאת, הדין הבין־לאומי אוסר על הרעבת אזרחים". הוא מדגיש כי כל ניסיון ליישם מהלך שכזה חייב להיבחן כמקשה אחת, בהתאם לנסיבות בשטח ולשינויים שחלו מאז חוות הדעת שנכתבה לפני כתשעה חודשים.
ליבמן מציין תקדימים מהמשפט הבין־לאומי, לרבות מדריך דיני הלחימה הבריטי, המתיר להוציא אזרחים מאזור הקרבות ואז למנוע אספקה מהאזור שנותר בו כוח אויב בלבד. זו, לדבריו, הסיבה שמקדמי רעיון המצור כוללים נקזים הומניטריים מאובטחים המאפשרים לאזרחים העזתים שאינם מעורבים בלחימה לעזוב את האזור.
עם זאת, יש להכיר בכך שחמאס מונע ואף ימשיך למנוע מאזרחים לצאת. במקרה כזה, קובעת חוות הדעת, ישראל מחויבת לוודא שהיציאה אפשרית, ולשקול את מצבו האישי של האזרח: האם הוא מוחלש, חסר יכולת תנועה, או פוחד לצאת מתוך תחושת איום לגירוש. "אם ייווצר הרושם שמדובר בתוכנית לגרוש בכפייה - ישראל תסתכן באישום על פשע מלחמה", מזהיר ליבמן, וממליץ שישראל תבהיר באופן פומבי ומפורש: האזרחים יוכלו לחזור לבתיהם לאחר תום הלחימה.
ביחס לרעיון "הגירה מרצון", ליבמן סבור כי מוטב היה לישראל שלא לעסוק בנושא ולהותירו בידי גורמים בינלאומיים דוגמת הצלב האדום, כדי למנוע טענות לפעולה כפויה. "כאשר מוקמת מנהלת ישראלית לעידוד הגירה - זה עלול להיתפס בעולם כהוכחה לכפייה", הוא אומר.
כאשר נשאל אם העובדה שחמאס הוא שפתח במלחמה, ושאין לעזתים לאן לשוב, משנה את הגדרת הדברים - משיב ליבמן: "שאלת ה'מי התחיל' לא מקנה היתר לביצוע פשעי מלחמה. מלחמה מותרת לצורכי הגנה עצמית, אך גם אז יש מגבלות". עם זאת הוא מסביר שישראל תוכל להיתלות בצורך מבצעי כאשר נגרם נזק הכרחי לבתים. אבל הרס בלתי מידתי או לא מוסבר - עלול להיתפס כהפרה.
לגבי הרס נרחב ברצועה, ליבמן מציין כי כמי שהיה שנים רבות בצה"ל הוא "מקווה שצה"ל פועל כחוק. אך כשאזור שלם מושטח - קשה להצדיק את זה בטענה שמתחת לכל בית יש מנהרה".
על השאלה מהם התנאים לקיום מצור חוקי, הוא מונה מספר עקרונות ברורים:
יש לאפשר יציאה בטוחה של אזרחים דרך מסדרונות מוגנים, בליווי ארגונים בין־לאומיים.
יש להבטיח לאזרחים אפשרות לשוב בתום המלחמה.
יש לדאוג לצרכיהם ההומניטריים של העקורים - מזון, מים, תרופות ומחסה.
גם לאחר פינוי, יש להניח שנותרו אזרחים בשטח - והצבא מחויב לבדוק כל יעד ולא להניח שכל מי שנמצא הוא לוחם.
על כך שאלנו את ליבמן אם מאחר והתכנית אותה מעלה פורום המפקדים היא למצור שיכלול הרעבה על מתחם שכזה עד שהמחבלים ייצאו ממנו כשהם מותשים ונכנעים, ומאחר ולא מדובר על המשך כתישה בפגזים של האזור המכותר, האם צה"ל יצטרך לחלץ קבוצות אזרחים שיתגלו בתוך המתחם על מנת שהרעב לא יכה גם בהם? ליבמן סבור שתרחיש ריאלי שכזה רק מבהיר עד כמה התכנית קשה לביצוע.