הספר 'תשעה באב ואסונות לאומיים' מסדרת 'שירה חדשה' של מכון משנת הרמב"ם, מאת הרב ד"ר יוחאי מקבילי והרב אביע"ד סנדרס יוצא לאור השבוע בימי בין המצרים לקראת תשעה באב. אני מבקש להציע קריאה ראשונה בו.
אין בדורנו ספר פשוט, המאגד תפיסה היסטורית ותרבותית, הלכתית והגותית לימי האבל הלאומיים, ובשל כך אנשים רבים לא מתחברים לעניינו של תשעה באב. ספר זה בא לתת מענה לצורך הזה, בשפה מודרנית, בהירה, ומלאת אומנות וצבע.
הסדרה כולה מיועדת להציע גישה בת זמנינו וברוח התבונה של הרמב"ם והדרכותיו אל הרקע, המחשבה והיצירה הקשורה למעגל החיים וללוח השנה היהודי. בסדרה יצאו כבר ששה ספרים. בראשית השנה יצא על ראש השנה, לאחר מכן על חנוכה ופורים ועכשיו על ימי האבל הלאומיים, כולל יום השואה ויום הזכרון לטבח 7.10. המיזם מזכיר לי את סדרת ספרי המועדים המונומנטלית שיצאה בהוצאת דביר בראשית ימי המדינה (למרות שהוא כמובן קטן הרבה יותר בממדיו ובשאיפותיו, נובע ממשנת הרמב"ם ומנקודת מבט דתית והלכתית, ובעיקר מודרני יותר).
בספר יש כמה שערים. הראשון עוסק בתפיסה הלאומית של זיכרון החורבן כפי שהוא מתבטא בלוח השנה - הוא כולל סקירה היסטורית כללית ובייחוד בבית שני לפי תיאורי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלוויוס, שיש דיון בספר האם להתייחס אליו כבוגד), על התפיסה הכללית של ימי אבל לאומי, ועל משמעותו של כל יום אבל לאומי מבחינת הרלוונטיות והאקטואליה לימינו (למשל למה להמשיך לציין את תענית אסתר?), בייחוד לאור תפיסותיו של הרמב"ם שאיננו צמים על העבר, העבר היה ומת, אלא על ההווה, ועל כך שהאסונות לא חלפו והם עדיין מאיימים. מובאים כאן דבריו של ברל כצלנסון, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, על כך שהדור הצעיר אינו מכיר את תשעה באב, ואינו מבין שהתקומה תלויה בזיכרון החורבן.
פרשנויות הרמב"ם מנחים את הדיון ההיסטורי והתוכני, ומובילים אותם. הרב ד"ר יוחאי מקבילי, מוביל הסידרה כבר ידוע בעולם האקדמיה והתורה כאחד ממובילי העיסוק ברמב"ם בזמנינו.
הוא ההדיר, הנגיש ופירש את ספרו ההלכתי הגדול של הרמב"ם "משנה תורה", ואת ספרו ההגותי המהפכני "מורה הנבוכים" והוא אחד המומחים הגדולים בשיטת הרמב"ם, וביחוד בהנגשתו לבני דורנו, וזכה בפרס כץ בבית הנשיא על כך. בספר שלפנינו ההסברים ההיסטוריים משולבים עם הרעיונות שברקע של ההלכות, ומעניקות הבנה מעמיקה, רציונלית ולא מיסטית, לתפיסה היהודית.
אך הספר אינו פירוש על הרמב"ם. הוא עושה שימוש נרחב במקורות יהודיים, היסטוריים ומדעיים ובמיוחד בתרבות בת זמנינו כדי להציג את התפיסה שלו.
הפרק הבא דן בתפיסת הסבל במקרא, דרך הטקסטים המקראיים שקוראים בתשעה באב. אנשים רבים קוראים את מגילת איכה ולא מבינים את המהלך הנפשי ולא את המילים. יש גם קישור בין מילות איכה לנוראות השואה (אמנם בצורה עדינה מאוד). גם שאלת איוב ולמה "צדיק ורע לו רשע וטוב לו" מסוכמת בתפיסה הרציונלית של הרמב"ם וזה חידוש מרענן ביותר, ולא מוכר. השפה מודרנית וקולחת.
בפרק 'אגדות החורבן והקינות' מבוארות כמה מאגדות החורבן הידועות ביותר. הן מבוארות תוך עיגון היסטורי לזמן יצירתן ולכוונת חז"ל בעת כתיבתן, וגם למשמעות שלהן לימינו, בשפה בת זמנינו ובעיצוב ברור. למשל השוואה של אגדת "קמצא ובר קמצא" לעומת ההיסטוריה, ובירור למגמה ההיסטורית הגלותית שלא כדאי לקרוא לעצמאות ולמרוד בגויים. הסיפור של בר כוכבא שהועלם במהלך הגלות, כדי שהיהודים לא יקבלו השראה, וזכה לעדנה מראשית הציונות עד לממצאיו של הרמטכ"ל יגאל ידין וחשיפת מכתביו של בר כוכבא.
בהמשך הפרק מובאות קינות תשעה באב, עם ביאור מרענן (סוף סוף אפשר להבין). לרוב הקינות הן אלה המשותפות (כמעט) בכל הנוסחים ומיעוטן קינות ידועות אחרות (כולל הקינה הידועה ביותר על השואה, א-לי א-לי נפשי בכי של הרב ביאלר).
בהמשך הפרק מובאת קינתו המתריסה של ביאליק על טבח קישינב (1903) עם המשפט המפורסם "נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן", וכולל קינה חדשה על טבח קיבוץ בארי. אי אפשר להזכיר את תשעה באב ללא חיבור מתחדש לימינו.
בפרק האחרון מובא תיאור של כמה אסונות לאומיים במאות שנים האחרונות, וביניהם גירוש ספרד, שהיה האסון הגדול ביותר עד השואה. חלקם ידועים יותר (השואה, כולל הסבר למרכיבי טקס יום השואה והגבורה) וחלקם בעולם המוסלמי, שידועים פחות (גירוש מווזע של יהודי תימן). האחרון שבהם, ונקווה שהאחרון לתמיד הוא טבח שמחת תורה תשפ"ד.
לכל אחד מהאירועים מובא תיאור היסטורי ופסקה על תוצאות ומשמעויות של האסון. הדברים כוללים אפילו את מבצע "עם כלביא", ומובא בו מחדש שירו של חיים חפר על ניצחון מלחמת ששת הימים, שהלוחמים הם בשרשרת הדורות. דבריו של בן גוריון על חזון הציונות מובאים בסוף הספר, ומתחברים עם דברי הרמב"ם על חזון העולם היהודי.
בכריכת הספר הפנימית גרף מלא של כל ההיסטוריה היהודית, אישים וספרים עד ימינו, להבין שאנחנו חלק מסיפור גדול של 4000 שנה.
לדעתי זהו ספר רלוונטי מאין כמוהו שפונה לקהלים רבים המחפשים קשר ליהדות ימינו ופשר לצרות של המאחד את עם ישראל ומאפשרים כניסה הולמת לתשעה באב, אבל לא רק. יש בו מזיגה של מסורת ומודרנה, שבוטאה גם בתרבות ובהלכה, של צער על האסונות הלאומיים, ותפיסת זיכרון המצביעה על אחריותנו להבין את מצבנו בהווה דרך ההיסטוריה, ובסופו של דבר לקבל אחריות על הזהות ועל המאבק לחירות עד לגאולה. הספר מסתיים בכמוסה שהיא נטבע של תקווה גם בימינו "עם ישראל חי!".