תשעת הימים זו תקופה של אבלות על חורבן בית המקדש שלצערנו נחרב בגלל שנאת חינם. בזמן כזה ראוי להרבות בהבנה ובאחדות, בעיקר בזמנים סוערים אלו של מחלוקות בלתי פוסקות בתוכנו.
אחת הסוגיות היותר קשות ונתונות במחלוקת בעמנו, הוא עניין גיוס חרדים. אני אנסה להאיר את הסוגיה הזאת באור מעט שונה.
ארגונים שונים קוראים לחרדים להתגייס ומשתמשים בפסוק הידוע מחומש במדבר "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה" ומתפלאים למה האחים לא באים? למה הם כל כך אטומים? למרות שרב המחבר על המפריד בין הציבור החרדי לציבור הדתי, עדיין יש כמה הבדלים מהותיים בין הציבורים ואגע באחד ההבדלים הרלוונטים אלינו.
לדעתי אחד ההבדלים המשמעותיים בין הציבור החרדי לדתי מבחינה מהותית הוא למה הולכים לצבא? וכאן לדעתי מונחת התשובה, למה האחים לא באים.
בעוד שהחינוך הדתי שם דגש חזק על ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, הציבור החרדי שם דגש עיקרי אחד והוא, תורת ישראל - לימוד התורה וקיום המצוות. לכאורה זה נשמע הבדל לא מהותי כל כך, אבל לא כן.
היום יש שלושה מודלים חינוכיים 1. ציוני דתי 2. חרדי 3. חילוני. הציבור החרדי לא מוצא את עצמו במודל החילוני מסיבות ברורות. אבל, הוא גם לא מוצא את עצמו בציבור הדתי והסיבה היא כי הוא לא מכיר בערכי עם ישראל וארץ ישראל.
גם אם הוא מאמין שיש כאלו ערכים, הם לא נתפסים אצלו כערכים מרכזיים שמגדירים את הזהות שלו ולכן הנוער החרדי לא מוצא את עצמו עם אופציה תורנית ממשית שמצד אחד תשאיר את התורה כערך המרכזי היחיד ומצד שני תיתן מקום לעם ישראל (צבא). נראה לי שהמשימה העיקרית של רבנים כמו הרב לייבל שעובדים במרץ על הקמת ישיבות הסדר חרדיות ועל חטיבת חשמונאים לחרדים, היא לפתח משנה שתיתן מענה לקונפליקט זה.
רק משנה שתתאים להנחות היסוד ולטרמינולוגיה החרדית תוכל להביא בשורה ממשית לחברה החרדית ולמדינת ישראל. משנה כזאת גם תחזיר את האהבה והשלום בינינו, בין האחים.
הכותב היה מנכ"ל תנועת הנתיב השלישי וכיום יועץ אסטרטגיה ותקשורת