חוקרים מגדירים “הזדמנות היסטורית שהוחמצה” כמצב שבו יש עמדה חלופית אפשרית, בת השגה, אך נבחרה דרך אחרת. לעיתים מתוך שיקולים קצרי טווח או שיקולים אישיים, שהובילה להחמצה.
במסורת היהודית מוכרות כמה דמויות מרכזיות שניצבו בפני רגעים מכריעים. אחד הסיפורים הבולטים הוא זה של רבן יוחנן בן זכאי, שנפגש עם אספסיאנוס, המצביא הרומאי שעתיד היה להפוך לקיסר, וקיבל ממנו הצעה יוצאת דופן: בקשה אחת, שתמולא. רבן יוחנן לא ביקש את הצלת ירושלים, אלא את “יבנה וחכמיה”. עיר קטנה ובית מדרש שיבטיחו את המשך הלימוד והמסורת. בדורות הבאים עלתה ביקורת על בחירה זו, יש המייחסים אותה לרב יוסף, אחרים לרבי עקיבא, בטענה שהתפספסה כאן הזדמנות היסטורית לשנות את גורלו של העם כולו.
גם נבואות הנחמה הגדולות של ישעיהו, שהבטיחו תקווה ותחייה לאחר חורבן, לא התגשמו עם שובם של גולי בבל. לפי המסופר בספרי עזרא ונחמיה, הסיבה לכך לא הייתה רק עוינות מבחוץ, אלא דווקא היסוס, אדישות ועניינים אישיים בקרב העולים הפוטנציאליים. ברגע האמת, רבים בחרו להישאר בגלות, ותחיית ציון התעכבה.
עוד דמות מפתח היא המלך חזקיהו, שניצל פעמיים באורח ניסי, מידי סנחריב וממחלה אנושה. אך במקום לתרגם את הנס למהלך לאומי, הוא בחר להתרשם מהכבוד שקיבל מהשליחים הבבליים ולהפגין את עושרו. תגובתו המאכזבת לתוכחת הנביא ישעיהו “כי יהיה שלום ואמת בימיי” משקפת תפיסה מצומצמת של מנהיגות, שמסתפקת ברווחה אישית זמנית ומתעלמת מהאחריות לדורות הבאים.
האם גם אנו, בימים אלה ממש, ניצבים בפני הזדמנות היסטורית שעלולה להתמסמס?
בחודשים האחרונים, מתרחשים שינויים עמוקים בכל תחום: ביטחוני, מדיני, חברתי, ואף תודעתי. לצד האיומים, מתרקמות הזדמנויות נדירות. בשקט, כמעט מתחת לרדאר התקשורתי, נרשמת תנועה זהותית משמעותית. יהודים רבים בתפוצות שוקלים ברצינות עלייה לארץ; רבים אחרים, שבעבר התרחקו מזהותם היהודית, מתחברים מחדש לקהילה ולשורשיהם. כדיין בבית הדין לגיור, יכול להעיד שגם ניכרת עלייה גדולה במספר המתגיירים, בארץ ובעולם.
גם בחברה הישראלית ניכרת התעוררות פנימית, שאלות זהות, משמעות וחיפוש אחר חיבורים מחודשים צפות ועולות.
זו שעת כושר ייחודית, אולי חסרת תקדים, לגיבוש חזון משותף לחברה היהודית בישראל, על בסיס עקרונות מגילת העצמאות: מדינה יהודית ודמוקרטית, שמכבדת את ריבוי הזהויות שבה ומחויבת למארג החיים המשותפים מתוך סולידריות, סבלנות ואחריות הדדית.
האם נאפשר להזדמנות הזו לחלוף, כפי שקרה בעבר? האם נבחר שוב באפשרות הקלה, המיידית, שמבטיחה שקט אישי, אך מתעלמת מהעתיד הלאומי? זו לא גזירת גורל, זו בחירה. וזו הבחירה שלנו. ואם נבחר נכון - נוכל לכתוב פרק חדש, מאיר ומאחד, בסיפורו של העם היהודי ומדינתו.
הכותב הוא ממייסדי תנועת 'יהדות בהסכמה', שכל את שני בניו נועם וישי סלוטקי בקרב בקיבוץ עלומים ב-7.10