קשה לדמיין את שגרת היום בלי כוס קפה - ולא רק בבית. בתי הקפה הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני והחיים החברתיים: מקום לפגישות, שיחות נפש, עבודה, רומנטיקה או מנוחה קצרה באמצע המרוץ.
אבל איך התחיל הסיפור של המקום שבו כולם נפגשים - ומה הפך את הקפה מאבקה מרירה לסמל תרבותי חוצה יבשות?
תחילתו של הרגל - באימפריה העות'מאנית
הקפה - משקה שמקורו באתיופיה - עשה את דרכו דרך סוחרים ערביים לתוך העולם המוסלמי במאה ה-15. בתי הקפה הראשונים הופיעו ככל הנראה בקהיר ובאיסטנבול במאה ה-16. הם נקראו **"קווהחאנה"** (מבית המילה הערבית קהווה) והפכו למוקד של דיונים פילוסופיים, משחקי שחמט, מוזיקה וחדשות - ממש כמו מועדון חברתי. לא בכדי זכו בתי הקפה לכינוי "בתי ספר של חכמים".
השלטונות העות'מאניים לא תמיד ראו את ההתכנסויות הללו בעין יפה - ופעמים רבות ניסו לסגור את המקומות הללו, מתוך חשש שהם מעודדים חתרנות פוליטית.
המהפכה האירופית של הקפה
הקפה הגיע לאירופה במאה ה-17 - והביא עמו מהפכה שקטה. בתי קפה נפתחו בערי מסחר גדולות כמו ונציה, פריז, לונדון ווינה. ב-1683 נפתח בווינה בית הקפה הראשון באירופה, בעקבות המצור העות'מאני על העיר. בבריטניה של המאה ה-18 כבר היו מאות בתי קפה שכונו "פני יוניברסיטיז" - בשל העובדה שכוס קפה עלתה פני אחד, והעניקה גישה לשיחה, חדשות ועיתונים.
בצרפת, בתי הקפה הפכו לזירה פוליטית: ההוגים של תקופת ההשכלה נהגו להיפגש בפריז כדי לדון ברעיונות של חירות ושוויון. יש האומרים כי המהפכה הצרפתית עצמה התבשלה על כוס קפה בבתי הקפה של הרובע הלטיני.
ממזרח אירופה ועד תל אביב
במהלך המאה ה-19 וה-20, בתי הקפה פרחו גם באימפריה האוסטרו-הונגרית, והיו למקום מפגש של סופרים, מוזיקאים ואינטלקטואלים. בווינה ובבודפשט נכתבו יצירות מופת בין לגימה ללגימה.
ובארץ ישראל? בית הקפה הראשון נפתח ביפו העות'מאנית, אך עידן הזהב הגיע דווקא בתקופת היישוב. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, בתי הקפה של תל אביב - , קפה עטרה, קפה נסית קפה כסית - היו לב ליבה של התרבות העברית המתחדשת. הם סיפקו במה לאמנים, משוררים ועיתונאים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמיתוס הציוני, בין פוקדיו המפורסמים בקפה כסית ניתן למנות בין היתר את נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, חיים גורי, נתן זך, אלכסנדר פן, אורי זוהר ואריק איינשטיין.
מהפכת הלפטופים - ובית הקפה הדיגיטלי
בשנות ה-90 של המאה ה-20, נכנסה שחקנית חדשה למגרש: רשת סטארבקס האמריקאית. היא לקחה את רעיון בית הקפה האירופי - ועטפה אותו במודל שיווקי חובק עולם. מאז, בתי הקפה הפכו גם למשרדים אלטרנטיביים לעובדי פרילנס, סטודנטים ויזמים. במקום שבו פעם דיברו על שירה ופוליטיקה, היום אפשר לשמוע שיחת זום מהשולחן ליד.
מה הלאה?
למרות עידן המסכים, בתי הקפה לא נעלמים - להפך. דווקא בעידן שבו כל אחד נעוץ בטלפון, אנשים ממשיכים לחפש את המרחב האנושי והפיזי לשבת בו, לנשום, לשוחח. בין אם זה קפה שכונתי קטן או סניף של רשת בינלאומית - בתי הקפה ממשיכים למלא תפקיד חברתי, תרבותי ואפילו פסיכולוגי.
כי בסופו של דבר - כל מה שצריך זה כוס אחת, מקום לשבת, וקצת חברה טובה.