חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בעבר אלי גולדשמידט מפתיע בשנתיים האחרונות בלא מעט הצהרות והתבטאויות פומביות. כעת הוא מפרסם דברי שבח, אולי לא צפויים, לפועלה ההסברתי של השרה מאי גולן. שוחחנו אתו על כך.
"צפיתי בוויכוח שהיא ניהלה עם פירס מורגן, שכבר ראיין בתכנית הפופולארית שלו כמה פוליטיקאים ישראלים שלא צלחו ולא היוו עבורו יריב נאות", אומר גולדשמידט ומזכיר כי למורגן "יש ביקורת מאוד חריפה על מדינת ישראל בעקבות המצב בעזה. הוא מציג את עצמו כמי שתמך בנו בתחילת הדרך בעקבות השבעה באוקטובר, אבל הדברים השתנו לנוכח מה שקורה בעזה, ואז לגמרי במקרה נקלעתי דרך הרשתות לראיון שהוא עשה עם מאי גולן ואפשר לומר שהמילים נעתקו מפי. היא הייתה פשוט מדהימה".
"היא פשוט טובה. אדם שלא מכיר את האירוע ולא חי אותו כמונו, אזרחי ישראל, וצופה בפירס מורגן ורואה את מאי גולן משיבה לו הוא יכול להשתכנע שאנחנו לא כאלה רעים כפי שמורגן מציג אותנו. היא עושה את זה טוב והיא עושה את זה באנגלית שהיא לא רק משובחת טובה ובהירה, אלא שהיא עושה בה שימוש מאוד מושכל ברמת הויכוח שהיא מנהלת ובצורה מאוד מדויקת, מה שלא נתקלתי בו אצל אחרים ברמה כזו של יכולת להתווכח עם יכולת שליטה מרשימה כזו בשפה האנגלית".
גולדשמידט מוסיף ואומר כי תחושתו הייתה שהוא "מקשיב למי שכאילו נולדה בארה"ב וזו שפת האם שלה וכל שנות הקולג' שלה היא עסקה בדיבייטינג והיא מאוד מיומנת. היא הייתה פשוט מצויינת". הדברים קיבלו משנה תוקף אצל גולדשמידט כאשר נבר מעט בעברה של השרה גולן על מנת להכיר אותה מעט יותר, והוא ממשיך ומספר:
"לא הכרתי ולא ראיתי עד כה את מאי גולן ולא היה לי כל קשר איתה. חקרתי מי זו האישה המבריקה הזו, נחשפתי לעימותים שלה בכנסת וגם לביקורת עליה ונדהמתי. נדהמתי גם מכך שאין לה כל רקע פורמאלי. היא לא שהתה באנגליה או בארה"ב, כדי שאפשר יהיה לייחס את הדבר הזה למיומנות שהיא ספגה שם. בנוסף, לא מצויין בקורות החיים שלה שהיא למדה יחסים בינלאומיים באוניברסיטה, אלא להיפך, ההיסטוריה שלה היא היסטוריה קשה. זו היסטוריה של נערה צעירה שהתמודדה עם קשיים מאוד גדולים עם אם חד הורית. היא אמנם הייתה תלמידה מצטיינת שעברה מדרום תל אביב ללימודים בצפון תל אביב, אבל היא נאבקה על החיים. זו נערה שהיא דמות של שורדת, אדם שנלחם על מקומו בחברה, היא התמודדה עם קשיים שאני לא התמודדתי איתם מעולם. לא הבנתי איך מזה יוצא דבר כזה, ואז נזכרתי בביטוי הנכון כל כך 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'. נראה שהיא מאוד מחוננת. היא לא רק שרדה את האוניברסיטה של החיים אלא גם התעלתה מעל כל בוגר אוניברסיטה יוקרתית שיכולה להיות".
התובנה השנייה שהכתה בגולדשמידט נוגעת להיבט רחב מעט יותר: "כמה אנחנו גזענים, מתנשאים מתייהרים ובעלי דעות קדומות. שמעתי את האמירות הכל כך קשות ונמוכות כלפיה, בלי לתת משמעות ליכולות האמיתיות של האדם, שיפוטיות שמגדירה את האדם מכוח סטריאוטיפים עלובים שמנחים רבים מאיתנו, אצל חלקנו מתום לב ואצל חלק זה מתוך רוע צרוף, אבל זה קיים, ולכן יצאתי עם הסרטון הזה".
על התגובות שקיבל, מספר גולדשמידט: "הסרטון היכה גלים. היו הרבה תגובות וכמות צפיות מטורפת. אנשים טרחו לכתוב ולענות במשפטים. מרביתם מאוד פירגנו לי על הפרגון שלי, אבל אני לא הסיפור, הם פירגנו לה והביעו כלפיה הרבה הערכה וחיבקו אותה חיבוק גדול".
האם יתכן ומדובר בתומכיה הפוליטיים ממילא של השרה גולן? גולדשמידט משוכנע שלא זו הסיבה לחיבוק שהיא קיבלה. "ניכרים דברי אמת. אנשים שהתבטאו הם כאלה שבאמת נחשפו לראיון של מורגן וגם למקומות אחרים. שיקפתי מה שאחרים חשבו ולא ביטאו. אולי גם מי שחושב עליה טובות מושפע מהסביבה ואולי קצת מתביישים לומר זאת, ואני איפשרתי להם את הדבר הזה ונתתי להם לגיטימציה כי זה היה כמו פרץ מים אדיר".
עם זאת, הוא מציין, היו גם "שאמרו דברים לא יפים. בדרך כלל מדובר בחמישה אחוז מהתגובות. אלו אנשים שמאוכזבים ממני, אחרי שהייתי במחנה שלהם, אבל הם מאוד מעטים, הם בטלים בשישים לעומת הכמות האדירה של הפרגון שמכוון במיוחד אליה".
על רקע כל זאת שאלנו את גולדשמידט אם ההתנשאות הזו שהוא מבקר אותה היא זו שאיפיינה את מפלגת העבודה והיא זו שגרמה למפלגה להיעלם. גולדשמידט משיב ואומר כי קשה לו להשיב על השאלה מאחר והיא דורשת אמירות מכלילות כמענה והוא לא אוהב אמירות מכלילות אלא שיפוט לכל אדם לגופו ובאופן ענייני.
עם זאת, הוא אומר כי "אין ספק שהאווירה הכללית שגדלנו איתה, גם אני בתור ילד ונער, במדינה שהיה בה שבט מאוד מוביל ודומיננטי, זה שמכונה השבט הלבן, האשכנזי, השמאל, ההתיישבות העובדת, שבט שהיה מאוד מכונס בתוך עצמו והייתה לו בעיה עם אלה שזה מקרוב באו ממדינות שונות, והדברים האלה באו לידי ביטוי ומאוחר יותר גם בהתבטאויות שהיו לא פוליטקלי קורקט".
מוסיף גולדשמידט וקובע כי בישראל "יש ציבור עצום שלא קיבל את ההערכה האמיתית לעשייה שלו. אני חושב שלהתיישב בדימונה בנגב או בקרית שמונה על הגבול, לא היה פחות הרואי או ציוני מהתיישבות בקיבוץ בספר. כולם עשו את חלקם בצורה הרואית ואין האחד טוב מהשני. כולנו באותה סירה. רוב הציבור מאמין בדרך הזו ובגישה הזו וחושב כך, אבל יש שרידים לאותה תקופה שדרך השפה וההתבטאות שלהם אפשר לשמוע שלא השתחררנו מזה. הסיפור של מאי גולן הוא מאפיין מאוד חזק של זה, ולכן נתתי לזה ביטוי".
השרה גולן אצל פירס מורגן: