איריס חיים, אימו של יותם ז"ל שנחטף לעזה ונהרג בשוגג על ידי כוחות צה"ל, מותחת בפוסט בפייסבוק את הקו המחבר שגילתה בין תשעה באב להתנתקות ומתארת כיצד האסון ב-7 באוקטובר האיר באור חדש את אירועי העבר בישראל.
היא מציינת כי עד ל-7 באוקטובר, תשעה באב נתפס בעיניה כיום של הגבלות דתיות וכ"סתם משהו שמציק לשגרת היום יום שכל כך רציתי בה".
בדומה לכך, היא מזכירה כי בעת ההתנתקות מגוש קטיף באוגוסט 2005, תמכה באופן פעיל בגירוש אלפי המתיישבים מבתיהם. "עמדתי מן הצד, הפניתי עורף וכתף קרה לאותם אנשים ודחקתי בהם לחזור למקומותיהם. הם באמת לא עניינו אותי, הם לא היו כמוני. עניין אותי שיהיה שקט, שחיילים לא ימותו סתם בשביל להגן על קומץ מתיישבים ש'בא להם' להתיישב במקום מסוכן ושורץ ערבים."
נקודת המפנה, לדבריה, הגיעה ב-7 באוקטובר. "ביום שבו תושבי נחל עוז נקראו מתנחלים, ביום שבו הבן שלי עם עוד אלפים שנחטפו ונשחטו, נלקח כי הוא יהודי - התחילו להתחבר לי חלקי הפאזל שלא היו נגישים לי עד אז".
איריס חיים יצרה חיבור בין חורבן בתי המקדש בתשעה באב ופיזור עם ישראל לגלות, השואה, מלחמות ישראל, הקמת המדינה, תוכנית ההתנתקות והטבח הרצחני בעוטף עזה.
"אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה הייתי עומדת בכניסה לגוש קטיף ומחבקת באהבה כל נער , ילד או ילדה ובוכה איתם ואומרת שכל פעם יש איזו שהיא אידיאולוגיה שפוגעת בלב שלנו, שאני אוהבת אותם ושכואב לי כמוהם. הייתי חומלת ומביעה אמפטיה", היא כותבת בכאב.
"אוגוסט 2005 לא יחזור כמו שה6/10/23 לא יחזור. נשאר מפה להשתדל יותר לאהוב ולא לשנוא כי השנאה היא זאת שגרמה לחורבננו אז וכנראה גם היום".