אל מול הטבח האיום שעברנו, הגדיר הקבינט בשבוע הראשון יעד מלחמה צנוע: "הסרת האיום מרצועת עזה לאורך זמן". לא כיבוש, לא הגירה ואפילו לא הסרת האיום באופן מוחלט.
הצבא בראשות הרצי הלוי הציג תכנית מבצעית אחת להשגת היעד:
תמרון עצים לפירוק תשתיות חמאס במשך מספר חודשים, יציאה של הכוחות וכניסה באמצעות פשיטות מתי שנידרש.
הצבא לא הציג חלופות מבצעיות אחרות להשגת היעד, רק התכנית הזו שכמובן אושרה בקבינט וכיום כולם מסכימים שנכשלה כישלון חרוץ.
נכון להבוקר, ישנם אזורים נרחבים בעזה בהם בהגדרה אין פשיטות בכלל וחמאס משמר ומפתח בהם את הכח הצבאי והשלטוני שלו כמעט באין מפריע. אנחנו אמרנו מהרגע הראשון שהשיטה הזו לא תוביל להשגת יעדי המלחמה וכי בלי קשר לשאלת ההתיישבות שכמובן חשובה בפני עצמה, הדרך היחידה להשיג את הסרת האיום מרצועת עזה היא באמצעות כיבוש הרצועה כולה ועבודה יסודית ואינטנסיבית למיגור תשתיות הטרור יקח כמה זמן שיקח.
צריך להקים שם התיישבות, גם כמסר לחמאס שיצא למלחמה כדי להעיף אותנו מהאדמה הזו והוא צריך להפסיד אדמה, גם כי זו נחלת אבותנו, גם כי התיישבות מביאה ביטחון וכמובן גם כי זו חובה מוסרית עבור תושבי גוש קטיף שגורשו מבתיהם לחינם.
אבל, וזה אבל גדול, בלי שום קשר לשאלת ההתיישבות שכיום איננה חלק ממטרות המלחמה, את הרצועה כולה צריך לכבוש מפני שזו הדרך היחידה להסיר את האיום מעזה.
גם מבצע מרכבות גדעון לא הצליח להביא לתוצאה שהגדיר הקבינט. אני לא מכיר היום אף תכנית צבאית בקנה זולת כיבוש שמתיימרת להשיג את המטרה הפשוטה אותה קבע הדרג המדיני בשבוע הראשון למלחמה.
אף אחד לא ישוב לגור בעוטף אם חמאס ימשיך להוות איום אפקטיבי, אני מקווה שלכולם ברור כי קו ההגנה לא שווה משהו שאפשר לסמוך עליו ולכן הגיע זמן כיבוש.
אין אף ברירה אחרת. פשוט אין.