עשו שונא ליעקב

איש אינו צריך להיות מופתע מהודעת צרפת על כוונתה להכיר בקרוב ב"מדינת פלסטין". גם העובדה שבריטניה מצטרפת לגל ההכפשות נגד ישראל איננה בגדר הפתעה.

כבר לפני דורות פסק רבי שמעון בר יוחאי: "עשו שונא ליעקב". השנאה ליהודים שורשית ועמוקה, טבועה בעצמותיהם של אומות העולם.

הרב מאיר כהנא ז"ל אמר זמן קצר לפני שנרצח כי לאחר השואה חשו אומות העולם בושה. רגשות אשמה הציפו אותם על שפשעם הגיע לשיא - הטבח ההמוני ביהודים. לכן שתקו במשך כמה עשורים. אך עם הזמן קם דור חדש, כזה שאינו נושא עוד את אות הבושה של אבותיו. וכך, הזהיר כהנא, תתפרץ שנאת היהודים שוב - כפי שכבר קרה לאורך הדורות.

גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל כתב על התופעה הזו בספרו "אורות", כשדיבר על אופי אומות אירופה שהביא למלחמת העולם הראשונה. אם לא יתוקן השבר המוסרי שבשורש אותן אומות - הזהיר - שוב יתפרצו לשפיכות דמים, עד שיימחו מן העולם ויוחלפו בתרבות ישראלית, אלוקית וקדושה.

במשך קרוב לארבעים שנה, מאז התחלתי לכתוב טורים באתר ערוץ 7 באנגלית, קיבלתי פניות רבות מיהודים בתפוצות שהתרעמו על תחזיותיי: שאין ליהודים עתיד מחוץ לארץ ישראל. לצערי, כשהשנאה תפרוץ שוב - בלהבות חורכות - אותם יהודים יטענו שלא הזהרתי מספיק בקול רם. אבל הזהרתי. הם פשוט סירבו להקשיב.

אני זוכר היטב - בגיל 22, טרם חזרתי בתשובה - הייתי היפי אמריקאי צעיר שהפליג מניו יורק לצרפת. בדרכי, התיידדתי עם צעיר הולנדי, ויחד ירדנו מהאונייה בצרפת עם תרמילים על הגב. פתאום חלפה על פנינו מרצדס, והנהג צעק מבעד לחלון: "הייל היטלר!" - אלו היו המילים הראשונות ששמעתי באירופה. למרות שלא נראינו כלל כיהודים, האנטישמי ההוא זיהה אותי מיד, כאילו היה כלב דוברמן מאומן.

שנים לאחר מכן, בטרמינל JFK בניו יורק, בדרכי חזרה לישראל, הרגשתי שוב את אותה שנאה מצמררת. נוסעים אירופאים הביטו בי - יהודי מזוקן עם כיפה וספר עברי - במבטים של רעל. לרגע חשתי שכל אחד מהם מוכן לזנק עליי. כאילו רק כפתור אחד מפריד ביניהם לבין לינץ'. ברוך השם, הקב"ה כיבה את אותו כפתור באותו רגע.

אבל עכשיו - נראה שהוא מופעל מחדש.

צרפת ואנגליה שיחררו את הרסן. אחרים ילכו בעקבותיהם. יהודי הגלות נמצאים בסכנה ממשית. בכל יום מתרחשים אירועים אנטישמיים. הכתובת על הקיר. גם עיוור יכול לקרוא אותה. אך יהודים בתפוצות ממשיכים בחייהם - כאילו כלום.

הם מסרבים להכיר בכך שהקב"ה לא שכח את הבטחתו לקבץ את בניו מכל פינות העולם - והוא יעשה זאת, ברצון או בכורח.

הפתרון היחיד: מדינת ישראל.

יש להקים מיידית מבצע עלייה חירום בקנה מידה לאומי. יש להקצות תקציבי עתק, להעמיד מנהיגות חזקה, לבנות תשתיות ודיור, להבטיח תעסוקה - כל מה שנדרש כדי לקלוט את יהודי התפוצות לפני שיהיה מאוחר מדי.

זו איננה שאלה של נוחות - אלא שאלה של קיום.

ממשלת ישראל חייבת להציב את נושא העלייה בראש סדר העדיפויות, לא פחות מביטחון, חינוך והתיישבות. זה צו השעה. והזמן - קצר.