ביום ו' בטבת תשפ"ה, 6.1.25, חייה של משפחת וינקלשטיין השתנו באחת. רס"מ אלעד וינקלשטיין, חוקר נוער במשטרת ישראל, נהרג בפיגוע טרור בכפר פונדוק הסמוך ליישוב קדומים.
אלעד עצר את רכבו, השיב אש תוך שהוא מגן בגופו על בנו נווה בן העשר, אך נפגע ונהרג במקום.
טל, רעייתו של אלעד, הייתה הראשונה שקיבלה את הבשורה הקשה כשנווה התקשר ואמר, "אבא מת, ירו בו, אני לא צוחק". לדבריה, "הרגשתי שהידיים שלי נושרות. חיכיתי שאלעד יתקשר להגיד שהכל בסדר, אבל אחרי כמה דקות הבנתי שהנורא מכל הגיע אליי הביתה ושום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה".
יחד עם עומר, בנה בן השנתיים ובהריון מתקדם, טל עומדת בפני משימה בלתי אפשרית - להמשיך לבדה, להגן על ילדיה, ולנסות להקים את החיים מחדש. החלומות של הזוג היו פשוטים: לבנות בית חם ואוהב בקיבוץ, לגדל את הילדים באהבה ובביטחון, ולחוות יחד כל רגע של שמחה.
בואו נחזיר לטל וילדיה את התקווה - כל תרומה משנה חיים! לחצו כאן>>>
"היינו זוג שמביט קדימה, חלמנו רחוק", אומרת טל. "עזבנו את השומרון לעמק המעיינות כדי לחיות חיים טובים ושקטים.. היום, כל החלומות שלנו נשארו מחוץ להישג ידי".
הפיגוע לקח מטל את הבעל האהוב ואיתו את הביטחון הכלכלי. שכיום מאתגר במיוחד. טל מתמודדת עם סידורים ביטוחיים מורכבים ועם המעמסה הכלכלית של הורות חד הורית. כל רגע הוא מאבק, כל החלטה משמעותית.
למרות הקושי, טל מחזיקה חזק בנחישות יוצאת דופן. "אני לא מוותרת. הילד שלי הוא כל עולמי, ואני רוצה שילדי יגדלו בידיעה שאבא שלהם היה גיבור ולא נהרג לשווא. ושלמרות הכל, החיים שלנו ממשיכים, ואנחנו נגשים את כל מה שאלעד האמין בו".
חבריה הקרובים והמשפחה של טל והמשפחה קוראת היום לכולנו להתאחד ולפתוח את הלב לעזרה. כל תרומה, כל מילה טובה, כל מעשה קטן - הוא חלק מהיכולת להעניק לה ולילדיה עתיד בטוח יותר.
"אני מבקשת לא רק תמיכה כספית, אלא גם חיבוק חם ואנושי", אומרת טל. "להרגיש שאינני לבד בדרך הקשה הזו".
סיפורם של טל ועומר הוא סיפור של כאב וגעגוע עמוק לצד נחישות עזה. סיפור על אהבה גדולה, אובדן שאין לתארו, ועל האומץ להמשיך ולבחור בחיים למען ההווה והעתיד.
אנו מזמינים אתכם להצטרף, להיות חלק מהדרך, לעזור לה להמשיך את החיים בקלות עד כמה שניתן.
ולזכור תמיד: החיים ממשיכים, בזכות כולנו!
הצטרפו אלינו ותנו למשפחת וינקלשטיין יד - יחד נעניק להם עתיד בטוח! לתרומות לחצו כאן>>>
