מיכל ברקאי־ברודי, יזמת, אם לשלושה ומנכ"לית ארגון "סיסטרו־הוד" בשיחה על המקום של נשים בזמני חירום, על אתגרי הבית והקריירה תחת אש, ועל הצורך בהשמעת קול נשי אמיץ.
ברקאי־ברודי שיתפה כי עם פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר, עולמה התהפך. "מישהו החליף לי את הדיסקט. הפכתי לאישה הקטנה בבית, למרות שמעולם לא הפסקתי להיות יזמת ואמא", אמרה. בעלה, יניב, גויס, והיא נותרה לבדה עם ילדים קטנים, הריון בסיכון וללא מרחב מוגן. "אמרתי לו - בוא נחצה את המחנה, תיקח את נועם ואני אקח את הבת, כדי שלפחות מישהו ישרוד. זו הייתה תחושת הישרדות, כאילו מישהו הוציא את הסבתא שלי מהשואה ושתל בי את הנרטיב הזה".
לדבריה, למרות שהרגישה בהתחלה כי סיפורה שולי, ההבנה שהקול הנשי נוכח בלב המערכה הניעה אותה לפעולה. "התחיל לבעור בי קול פנימי. פתאום הגיעו תגובות אינסופיות, כמה זה חשוב, כמה זה מחזיק את צה"ל", אמרה.
ד"ר חנה ציינה כי אחוות הנשים היא שמאגדת בין השונות ומעניקה תוקף קולקטיבי. "כל אחת מדבררת את מי שלא יכול. כולנו נושאות על הכתפיים עולם שלא קם עדיין. זו מלחמה שדורשת מכולנו לתת כתף".
ברקאי־ברודי סיפרה על ארגון "סיסטרו־הוד" אותו הקימה - רשת קהילתית שמאגדת נשים מכל קצוות החברה, דתיות וחילוניות, צעירות ובוגרות. "אנחנו יוצרות מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות, כי נשים צריכות שבט כדי לגדל ילדים, להתפתח מקצועית ולעבור את החיים", אמרה. "יש לנו גם קבוצה מיוחדת של חכמות השבט - נשים בנות חמישים שישים, שהצרכים שלהן שונים. פתחתי להן קהילה משלהן".
בשיחה ניכרה תחושת האחריות הציבורית. "הקול שלנו חשוב לצה"ל ולמדינת ישראל. אנחנו אומרי ה'כן', לא משנה מאיזה צד פוליטי אנחנו באות", אמרה. "זו לא רק התמודדות אישית - זו משימה לאומית".
ד"ר קטן חתמה בהודיה ואמרה, "כדי באמת להיות בנתינה מדויקת, אישה חייבת גם למלא את עצמה. זו מתנה לכלל הנשים שיש אותך".