בבקעת הירדן נערך היום (חמישי) כנס של נוער החוות "בין תלם לדרך" לזכרה של מעיין בן חמו ז"ל, פעילה בחוות "הארץ טובה" שנהרגה בתאונת דרכים לפני חודש.
שראל שלום, אחיה של מעיין, שוחח עם ערוץ 7 וסיפר תחילה מיהם אותם בני נוער הפועלים בחוות. "את נוער החוות אפשר להגדיר כבוני הארץ. הם מחליטים לשים הכל בצד כדי לתפוס קרקעות בשטח שאם הם לא היו בו - הפלסטינים היו משתלטים על המקומות הללו. ברגע שיש חוות, יש יציאה למרעה וגידול גידולים חקלאיים, שמירה בלילות, הדבר גורם לתפיסת שטח מוחשית ולא מותיר אותם על הנייר. מדובר בשטחים ישראלים לגמרי".
מעיין ז"ל היתה חלק מהעשייה המבורכת הזו. "בחנוכה מעיין החליטה שהיא רוצה ללכת לכיוון הזה. זה קרה אחרי שאליה, ארוס של אחותנו נפל בקרב, והיא החליטה לפעול ולא רק לדבר. היא למדה באולפנת כפר פינס ועזבה אותה. לקח חודשיים עד שאמא שלי מצאה יחד איתה את החווה הנכונה שלתוכה שילבה גם את הבגרויות. היא הספיקה להיות שם במשך ארבעה חודשים.
אני חייב לציין שכשהגעתי לחווה שלהן לבקר לא כלום בקרוואן שלהן. לא מיטה, לא ארון וגם לא שירותים או מקלחת. הם היו הולכים לבית החווה בשביל מים. לדעתי זו מסירות נפש מלאה ממש. היא לא הייתה מוכנה לוותר על הקודש, הבגרויות או החברות לצד הפעילות החווה".
הוא מתאר את הלב הגדול שאפיין את אחותו. "התאונה התרחשה ביום ראשון וביום רביעי שלפניו חגגנו לה כל המשפחה יחד את יום ההולדת ה-17. כולם בירכו אותה ואני רציתי בעצם לתאר את מעיין ואמרתי עליה ש'כולה לב'. בכל מה שהיא עושה מרגישים את הלב שלה ושכל כולה שם.
גם רשימת המשימות שלה כשהיא יוצאת למרעה היתה להתפלל, ללמוד מסילת ישרים, להתאמן על עמידת ראש ועל נגינה בגיטרה. זה לא היה רצף של משימות שקשורות זו לזו, אבל כל כולה התמקדה במשימה אחת וחייתה אותה לעומק. היא בחרה לשים את כל הקלפים ולהיות בכל מקום עד הסוף".
כוונת המשפחה היא להנציח את מעיין ז"ל גם בחוות וגם בספר שיצא לאור לזכרה. "בעצת הרב שלי התחלנו לעבוד על הוצאת ספר שתאיר את הדרך הזאת של מעיין ותעמיק בה. המטרה היא לתת צוהר למקום הזה שבו חיים עד הסוף. לאחד הפרקים רצינו לקרוא 'לא אוהבת-לא מתפללת'. היה לה מאוד קשה להתפלל אחרי שאליה נהרג. היא הלכה עם החברות מהאולפנה בשבועות לצפת ובערבית לקח לה עשר דקות לקרוא קריאת שמע בבכי. כי היא היתה שם עד הסוף. זה מסר גם לבני נוער ובכלל בכל גיל - להיות שם עם כל הלב".